הופעות חיות #1 – Foo Fighters

האינטרנט מאוהב בפו פייטרז.
מאז יציאת Wasting Light, האלבום האחרון והחביב לגמרי שלהם, הרשת מוצפת בים קטעי יח"צ בשלל צבעי הקשת.
יש את הסרט מחמם הלב שמתעד את מסע ההופעות שלהם בגראז'ים של מעריצים, הסרט התיעודי Back and Forth שמספר את הסיפור של הלהקה מסופה של נירוונה ועד היום שעלה במלואו ליוטיוב, גם זה קרה, ועכשיו עלתה גם הופעה באמת מדהימה שלהם בלולפלוזה בשבוע שעבר. אם זה היה מגיע מכל אמן איצטדיונים ותיק אחר, כל החגיגה הזאת היתה זוכה ליחס הרבה יותר ציני אבל בדיוק כמו עם המוזיקה שלהם, הפו פייטרז מוכיחים כמה הכל זה עניין של גישה.

הפייטרז תמיד היו הרכב של סינגלים. בכל אלבום חדש שלהם אפשר למצוא שיר או שניים שיישארו והמון בינוניות מסביב, אבל אני סקרן כשהם מוציאים אלבום חדש כי הם פשוט עושים רושם של אחלה אנשים שבאמת רק מנסים ליצור מוזיקה טובה בלי להתנשא מעל הקהל שלהם (וזה לא באמת משנה אם זה נכון) – הם להקת איצטדיונים שעדיין מצליחה לשמר איזה רמז לפאנק. תחשבו רגע כמה מזויף היה נראה סיבוב הופעות הגראז'ים הזה אם הוא היה מגיע מ-U2 לדוגמה ותבינו כמה קריטית התפיסה שדייב גרוהל זוכר מאיפה הוא בא להצלחה המסחרית של הלהקה שלו. אף אחד לא עשה את זה כל כך טוב ובכזה סדר גודל מאז ספרינגסטין.

בכל מקרה הנה ההופעה האדירה הזאת, שעתיים וחצי לפני 90,000 איש בגשם שוטף (הם עולים בדקה ה-16 בערך) :

דייב גרוהל הוא אליל. כנראה.

הנה צילום מהופעה בפסטיבל אייטיונס (יש דבר כזה? יש דבר כזה.) של דייב גרוהל מעיף לכל הרוחות מישהו שהלך מכות בהופעה של הפו פייטרס.

You don't come to my show and fight, you come to my show and FUCKING DANCE!
שתי אפשרויות –
1. דייב הוא הגיבור החדש שלי. כל מועדון צריך איזה דייב בפינה שיעיף קיבינימט את הולכי המכות, אלה שעשן בריאות עוזר להם "לחוות את ההופעה" (הוא לא), כל מי שחייב לצרוח לאמן מה צריך להיות השיר הבא (שיר מלפני שלושה אלבומים) או יותר טוב, לשיר איתו את השיר הנוכחי, ואת זה שבנוי כמו עמוד חשמל עם אפרו אבל עדיין עומד בשורה הראשונה באמצע.
כל כך רוצה לקרוא לפוסט הזה "דייב גרוהל מעיף פייטר בפו" אבל אני לא מסוגל.
2. זה מזויף.