רגע/שיר : Sigur Ros – Svefn-g-englar

זה מהנופשים האלה שלא באמת נותנים לך להתפקס.

רק תנועה מתמדת בין הקרבות האבודים מול הבופה (כמה שלא ניסיתי הוא תמיד נשאר מלא באוכל בזמן שאני יצאתי ממנו נפוח, כואב ומובס), האטרקציות המקומיות שמגלות יצירתיות מדהימה בכל מה שקשור למציאת דרכים להוביל אותך אל חנות המזכרות (עד עכשיו יש לי סיוטים על הבובות הממוכנות של "עיר המלכים") ומרכזי הקניות הממוזגים שמציעים המון בגדים בזול ואפשרו לי להתנסות בהמון תנוחות חדשות בהן אפשר להחזיק את הארנק של אשתי. כל זה נשמע כמו איזה קטע לעוס של קטורזה או יותר גרוע, טור של יאיר לפיד. זה נשמע ככה, כי זאת בדיוק חופשה באילת – המקבילה התיירותית לטור של יאיר לפיד. הכל נעים ומפנק, אבל גם נדוש, פומפוזי ומוגזם. נו, אילת.
ואז אנחנו מוצאים את עצמנו בים. יש לי בירה ביד ואוזניות על הראש והאייפוד זורק שירים באקראי ומחכה לראות אם משהו תופס. השמש עושה את העבודה שלה והניוון הזה של הימים האחרונים שהשאיר מהמוח שלי רק טיימר שסופר לאחור את השניות עד לביקור הבא בחדר האוכל מתחיל להרגיש לא רע, ואז עולה השיר הזה ובעשר דקות מצליח למוסס את כל המסביב ולהעיר אותי. אני כאן והים יפה ואני אוהב את מי שאיתי ויש בכל זה ערך.
שבוע שלם בלי אינטרנט. לפחות ארבעה קילו יותר. חזרנו.

רגע/שיר : Eels – Going To Your Funeral Part 1


אוף איזה חום. אנחנו נזיע שם כמו חמורים עם השחור הזה.
כולם חושבים שאני צריך לומר משהו. גם אני חושב שצריך לומר, אבל משהו אחר.
אז עוד מעט אני אקיא מילים בארמית שלא אומרות לי כלום. אם הבנתי נכון זה משהו על איך שגם אם כולם פה באבל אנחנו עדיין זוכרים איזה גבר אלוהים. וואלה יופי.
אחרי הארמית הם ירצו איזה משהו מהלב עם הרבה "אדם גדול" ו"אני לא אשכח איך…". כבר עדיף הארמית.
אלוהים כמה שהיית שונא את זה.
לא משנה, אין לי כוח להתווכח עם אף אחד. לך בטח היה כוח אבל אתה לא ממש זמין כרגע.
בוא פשוט נגמור עם זה מהר וכולם יעופו לך מהבית.
אני שוטף פנים ויוצא. מישהו רוצה לומר לי שהוא נורא מצטער. אין לך על מה, אני אפילו לא יודע מי אתה.
אני כבר אשמע אחר כך כמה זה לא היה יפה מצידי. אין פטור מנימוסים. גם לא היום.
האוטו רותח ובלי לשים לב אני מנגב זיעה מהגב עם הכיפה שעדיין ביד שלי.
בעלייה לבית הקברות אני בוהה מהחלון בעמק שמתגלה לאט.
מזמן לא שמתי לב כמה יפה פה.