החדשן האחרון – על האלבום החדש של ברי סחרוף

בואו ניתן בטרנטינו ונתחיל מהסוף – האלבום החדש של ברי, אתה נמצא כאן,  הוא אלבום נפלא. בלי ספק הטוב ביותר שלו מאז האחר. יצירה מורכבת ומטלטלת עם המון מה לומר על איך לשרוד את האהבות המבולגנות שלנו, לגור במדינה המשוסעת שלנו ולחיות בשלום עם החיים הלא מושלמים שלנו לכל מי שמוכן להקשיב.
מוזיקלית, הוא זיקוק של כל ההשפעות שהוא חקר לאורך השנים. יהודי וערבי, חדש וישן, פרוע ושקט, אקוסטי ואלקטרוני, מן המשוררים ומן המקורות, צליל שמאתגר את האוזן ומספק אותה בו זמנית. עם הזמן ברי הצליח להפוך את כל אלה מאוסף כמעט אקראי של חלקים מתנגשים למכונה משומנת שמפיקה צליל ייחודי שהוא רק שלו. גם באלבום סולו שמיני לתוך הקריירה מעוררת היראה שלו ברי ממשיך להגדיר מחדש את המונח הנוזלי הזה, מוזיקה ישראלית, וממשיך לחצוב לה אפיקים חדשים לזרום בהם.

זה גם מה שכל כך מדכא באלבום הזה. ההבנה שברי הולך בשביל הזה לבד. קצת מוזר שהיצירה המעיזה ביותר ששמעתי השנה, זאת שלפחות מנסה להגיע למקומות שאולי עוד לא ביקרו בהם קודם מגיעה מאמן בן 53 עם קריירה של כמעט 30 שנה. אני לא מופתע מזה שאמן ענק הוציא יופי של אלבום, אבל זה בכל זאת גורם לך לחשוב – למה הוא נשמע מעניין ומקורי יותר מדור שלם של אמנים צעירים שפועלים כרגע באותו המרחב?


דיויד בירן, סתם לדוגמה, הוא כותב שירים אדיר, ואני תמיד סקרן כשהוא מוציא אלבום חדש, אבל אני לא מצפה ממנו לבשורה חדשה ברוק הבריטי. הגיעו מספיק פורצי דרך אחריו שמשתמשים במה שהוא נתן להם כדי לקחת את הצעד הבא. אני לא בטוח שלברי יש למי לתת את השרביט. אם יש ממשיכים לדרך שלו (לי עולים לראש כרגע רק אביב גדג' וגבריאל בלחסן), הם מיעוט קטן מאוד בתוך גל של מוזיקאים שמרנים בעל כורחם. אני יודע, ברי תמיד עובד עם המוזיקאים הכי חמים בסביבה (בן הנדלר הוא דוגמה טובה במקרה של האלבום הזה) אז הנה לי הדור הצעיר. אבל בעיני זה רק מוכיח לאן אפשר להגיע כשבחוד החנית של היצירה עומד מוזיקאי שקודם כל רוצה לומר משהו מעניין.

נעם רותם במחווה מרגשת ל"ימים מאושרים".

אני ממש לא רוצה להמעיט בערכם של האמנים המובילים (בעיני) של הרגע. מי שקורא את הבלוג הזה יודע כמה אני אוהב את הבכורה של עינב ג'קסון כהן, האחרון של ירונה כספי,  הקולקטיב, רונה קינן, דודו טסה, שלומי שבן, שני/אחרון/אוקטובר, אסף אמדורסקי , ג'ירפות או נעם רותם (ועוד הרבה ששכחתי).  כולם יוצרים אדירים, אבל לפעמים נדמה לי שרבים מהם בעיקר מסתכלים אחורה ומנסים לשחזר צלילים מהעבר האבוד של המוזיקה הישראלית, או מהשראות מעבר לים בלי באמת לחפש ביטוי חדש וייחודי. ברזל ואבנים החדש והיפיפה של נעם רותם מעלה באוב את הגיטרה של יוסי אלפנט מימי הפליטים בזמן שדווקא האיש שהיה שם בזמן אמת מסתכל קדימה ומשתדל ליצור משהו שעוד לא שמענו. אם אני לוקח כדוגמה את מה שברי עשה עם השיר שרותם כתב לו, הימים הנוראים,  קשה שלא לחשוב על כל מה שעוד היה אפשר לעשות עם החומרים של ברזל ואבנים. אני אדגיש עוד פעם אחת – כל האנשים שהזכרתי הם מוזיקאים מצוינים (שלא לדבר על ההוא שאתם הכי אוהבים ושכחתי להזכיר) שיוצרים מוזיקה מעולה, אבל מעט מאוד מהם יוצרים מוזיקה חדשנית.

אולי זה רק יצר הישרדות. אולי לאמנים שעוד לא פרצו לגמרי קשה שלא להעדיף להוציא את הגרסה המרוככת ביותר של האמנות שלהם. אולי לא עד כדי בגידה של ממש במה שהם מאמינים בו, אבל כן בחירה בחלק הקל יותר לעיכול של הקול שלהם. דוגמה טובה היא הבחירה של קרולינה באלבום הבכורה (בעברית) שלה בצליל סבנטיז פאנק לייט משכונת רותי נבון – התוצאה הייתה יופי של אלבום שגם הצליח לא רע בכלל, אבל מצד שני היא גם לא הייתה פריצת דרך. עכשיו תחשבו על כל מה שיכולתם לקבל מקרולינה, סאבו וקותי אם הם היו מרשים לעצמם להתפרע. יכול להיות שזה בדיוק העניין – מה אם במצב הנוכחי של שוק המוזיקה בישראל וברמת הפתיחות הנוכחית של הקהל הרחב למוזיקה מאתגרת, רק לאמנים מסדר הגודל של ברי יש את הפריבילגיה להעיז ולשחק עם הצליל שלהם עד הסוף?  אולי רק טבעי להעדיף שלא להסתכן יותר מדי בעיבודים ולנסות לתפוס את הקהל יותר בקלות כדי להצליח לבנות קריירה שתאפשר לך להתפרע בהמשך הדרך.

"מי שמגיע לכאן, שיאבד תקוה."

ועוד מחשבה אחת מפחידה – לברי סחרוף היה מרחב להתפתח. אם מסתכלים על ההתפתחות האמנותית שלו לאורך השנים מימי מינימל קומפקט, הניסיונות לפרוץ בחו"ל, האלבומים עם פורטיס, העבודה עם רע מוכיח, החיפושים שלו במוזיקה ערבית ובשירים מהמקורות קשה לי לדמיין אמן עובר את הדרך הזאת היום. מה אם מעבר לכישרון הגדול,  ברי הוא גם תוצר של סביבה תרבותית שלא קיימת עוד? הרי עם כל הקלות שבהפצת מוזיקה בימינו, הרבה יותר קשה היום לתפוס ולהחזיק את תשומת הלב של הקהל בכלל והקהל הישראלי בפרט. בהנחה שיש עוד הרבה כשרונות גדולים מתחת לפני השטח, אני לא בטוח אם המרחב התרבותי הזה של האולפן השקוף, מצעדי הרינגטונים, חרחורי הגסיסה של שוק המוזיקה הישראלי והתיעוב הכללי של גופי השידור הישראליים לכל דבר נישתי מאפשר לכשרונות האלה להתפתח. אולי המיטב שאפשר לקוות לו עכשיו הוא שלפחות כמה מהכשרונות האלה יצליחו להגיע לאלבום בכורה בלי לאבד לגמרי את יצר ההרפתקנות שלהם. כמו שאמרתי, מדכא.

אתה נמצא כאן הוא אלבום חובה והוא ממש לא צריך את ההמלצה שלי כדי להימכר כמו לחמניות חמות. רק קצת חבל שבזמן שהאלבום האמיץ הזה יעוף מהמדפים יישארו אחריו כל כך הרבה צעירים מוכשרים שעדיין מפחדים לקפוץ.

ביקורת אלבום : עינב ג'קסון כהן – עץ נופל ביער

כל מי שקורא כאן כנראה כבר יודע כמה אני אוהב את השירים של עינב ג'קסון כהן, ובכל זאת הבאז התקשורתי סביב אלבום הבכורה שלה קצת בלבל אותי. אני לא יודע איפה זה התחיל, אבל מישהו החליט לנסות למכור את האלבום הזה בתור מין יורש לאלבום הבכורה של אביתר בנאי. נכון שבשניהם יש שירי פסנתר, אבל מעבר לזה לא שמעתי את הקשר.

רק אחרי כמה ימים עם האלבום הזה אני חושב שאולי הבנתי את העניין. אני זוכר את היום בו אחותי הביאה לי את האלבום של אביתר. אני זוכר שבועות וחודשים בהם היכרתי כל פינה וצליל ביצירה הזאת, מהבעיטה בבטן של "אקדח" ועד התסכול העמוק שזיהיתי מעצמי ב"תיאטרון רוסי". בעיקר אני זוכר איך הייתי בורח מהעולם כדי להתעטף חזק בתוך האלבום הזה כמו בשמיכת פוך עבה. מחזיק ולא רוצה לעזוב. אני זוכר את ההרגשה הזאת כי ככה זה להקשיב לעץ נופל ביער. הוא לא מזכיר את הבכורה הבלתי נשכחת ההיא של אביתר. הוא מזכיר איך זה הרגיש להתמכר אליה.

לעינב יש שפה מאוד ייחודית ככותבת ומלחינה ואין בייחוד הזה שום דבר מתחכם או מזיע. היא לא מנסה להבדיל בכוח את השירים שלה עם תפניות מאולצות במלודיה או התחכמויות מיותרות במילים. הכתיבה שלה שונה לגמרי בלי להתאמץ.
המילים של השירים האלה הן אמנות של גילוי והסתרה. הן חשופות לגמרי בלי לספק סיפור עם התחלה, אמצע וסוף. כתיבה אישית מאוד שעדיין משאירה למאזין מקום ליצוק פנימה את הפרשנות שלו. כהן מחוננת ביכולת הנדירה למצוא את הסדקים הקטנים שביום יום ולהצליח לפעור אותם לרווחה בעזרת ים של הברקות מילוליות ("חרב סוכות" לדוגמה).

בלב האלבום הזה עומד פסנתר, והוא מאיים לשבור אותו בכל רגע. המנגינות המתוקות-מרירות של כהן מרגשות נורא בלי להיסחף לקיטש, ולשמחתי אף אחד לא ניסה להעצים את הרגש הזה בכוח עם מפלים של כינורות וצ'לו. במקום זה, חוץ מכמה יוצאים מהכלל ("כמו אושר", "קרבות ראווה", "שיר הרס") רוב השירים נשמעים כאילו הוקלטו במקור כביצועים עירומים של שירה ופסנתר, ורק לאחר מכן נשזרו סביבם בעדינות אין קץ נגיעות קטנות של קלידים, קסילופונים, גיטרות או צ'לו בודד. אני לא מצליח לחשוב על הרבה אלבומים ישראליים מהשנים האחרונות שאני יכול לקרוא להם בפה מלא "אלבומי פסנתר" (חוץ מ"מגדל הפזמון" של שלומי שבן), ולא שמתי לב כמה היה חסר לי אחד כזה.

באמת שגם בלי האלבום הזה עוברת על המוזיקה הישראלית יופי של שנה. יש כבר כמה אלבומים נפלאים שאני יודע שהולכים ללוות אותי גם בשנים הבאות ובאמת שלא הרגשתי כרגע שום צורך במשהו חדש. רק חבל שכבר כמה ימים לא ממש בא לי לשמוע אף אחד מהאלבומים האלה. בכל רגע פנוי אני בורח שוב אל עץ נופל ביער ומתעטף בו חזק. מחזיק ולא רוצה לעזוב.

סקר סוף שנה

דילמה – מצד אחד, כבר כתבתי שאני לא רואה צורך ברשימות אלבומי/שירי השנה גם מהבלוג הזה. מצד שני, אם אתה לא נותן איזה פוסט סיכומי בדצמבר שוללים את רישיון הבלוגר שלך במקום, או לפחות משלחים בך איזה טוקבקיסט ממאקו.
אז בואו נעשה משהו קצת יותר צנוע לסגור את השנה הזאת – סקר.
כל מי שרוצה מוזמן לענות בתגובות על חלק או על כל שלושת השאלות הבאות:

1. מה האלבום/השיר שהכי אהבת השנה?
2. מה ההופעה הכי טובה שראית השנה?
3. מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?


אפשר לבחור יותר מאחד, אפשר לא, אפשר לפרט, אפשר לא, אפשר ישראלי, אפשר לועזי – מה שרוצים. העיקר לחלוק משהו שתפס אותך השנה באמת.

טוב, אז אני אתחיל.
אלבום/שיר
שמעתי המון מוזיקה מעולה השנה. יש לנו גישה לכל כך הרבה מוזיקה ממבחר כזה גדול של אמנים שכבר אין חיה כזאת שנה בלי מוזיקה מעולה (לא רע האינטרנט הזה). אבל בכל זאת היה אלבום אחד ששמעתי השנה באותה האינטנסיביות שבה הייתי שומע מוזיקה לפני שהייתה לי גישה לכל כך הרבה דברים באותו הזמן (מבלבל האינטרנט הזה) – Mines של Menomena.
מנומנה תמיד הייתה להקה מרתקת. שיטת כתיבת השירים שלהם בשימוש בתוכנת לופים שהם תכנתו תמיד הביאה תוצאות מסקרנות ולפחות כמה שירים גדולים באמת בכל אלבום (וסאונד תופים מדהים). אבל Mines הוא בעיני האלבום העמוק והאחיד ביותר שלהם. יש כאן את כל מה שהיה גדול בעבודות הקודמות שלהם, רק טוב יותר – השירים עדיין נולדים מתוך ליקוט איטי ועריכה של מנגינות מאולתרות שמודבקות יחדיו אבל בתוצאות אי אפשר לראות את התפרים והמילים חזקות הרבה יותר. יצאו השנה אלבומים גדולים יותר ואלבומים יותר פורצי דרך, אבל Mines הוא האלבום שנחרט אצלי במקום ההוא שנשמר למוזיקה שתישאר איתך גם אחרי שהשנה תיגמר.

Dirty Cartoons

הופעה
יש לי יותר מאחת ולא אכפת לי.
קודם כל – עינב ג'קסון כהן מארחת את דניאלה ספקטור באוזן בר. יש הופעות שכובשות אותך עם גרוב, יש כאלה שתופסות אותך בביצים ואז יש את ההופעה שעוטפת איתך בחיבוק עמוק ומנחם. כשדניאלה ספקטור (שהוציאה את אלבום הבכורה הטוב של השנה) ועינב ג'קסון כהן (שעומדת להוציא את אלבום הבכורה הטוב של השנה הבאה) שרות ביחד משהו בך נסדק.

עוד הופעה מדהימה היא של שלומי שבן, יוני רכטר ושלמה גרוניך בזאפה אמפי שוני.
פשוט אדיר לראות כמות כזו של כישרון, השכלה מוזיקלית וברק ממלאת את הבמה והכל מול קהל כל כך… צמא.
יש משהו בהופעה כזאת מול כזה סדר גודל של קהל ב-2010 שהוא יותר מעוד אירוע, הוא הצהרה. לילה אחד שבו האי המוזיקלי הבודד שלך הופך לאי של שפיות מלא בפרצופים מחייכים ששרים ביחד את "ציור" ו"שיר אהבה סטנדרטי". וכשגרוניך שר את "ערב לזיכרי" זה מרגיש כמו טקס הכתרה.

דבר טוב במיוחד
עברתי לגור עם האישה שלי בדירה קטנה משלנו וזה אפילו יותר כיף ממה שחשבתי שיהיה.
וגם התחלתי לכתוב באיזו פינה באינטרנט על דברים שאני אוהב, ויש אנשים שקוראים את זה. זה מאוד לא מובן מאליו.

אז זה הסקר.
רוצים עוד כמה דוגמאות?
בכיף. בואו נשאל כמה עוברי אורח –

דניאלה ספקטור
אלבום/שיר
כרגע אני שומעת רק את סופיאן סטיבנס החדש שהורג אותי ברכות.


הופעה
אחת ההופעות הטובות שראיתי השנה היתה של אלון עדר שמביא בשורה חדשה ומרגשת בתחפושת של שירים שכמו כתבו כאן פעם ומי שרוצה להבין שילך להופעה ודחוף.

דבר טוב במיוחד
הדבר הכי טוב שקרה לי השנה זה שהוצאתי שני אלבומים (!) הראשון עשה לי סיפתח משמח לשנה ומעין יציאה החוצה לעולם, והשני סוגר את השנה (ופותח את הבאה) – אלבום משותף עם בן ספקטור, בן זוגי היקר.
את שניהם אפשר למצוא בבנדקמפ , להאזין בחינם וגם לקנות אם רוצים.
שתהיה שנה אזרחית חדשה וטובה לכולם 🙂




עינב ג'קסון כהן

אלבום/שיר
אני חושבת שהאלבום שהכי הפתיע אותי (ובכך ריגש אותי מאד) היה The Age Of Adz  של סופיאן סטיבנס,
ומתוכו בעיקר – I Walked.  קסם של ניגוד בין הסאונד הקר לאחד השירים הכי חמים ששמעתי השנה.
האלבום כולו, חגיגה של ניגודים, טקסטורות מעורבבות, והפתעות קטנות שעושות נעים בלב והמון השראה.

הופעה
כאן אין הפתעות – ג'ואנה ניוסום במשכן לאמניות הבמה. בגלל הנבל, הפסנתר, הקול שלה, הדיוק, הנגנים הכל-כך מרוכזים שניגנו כמו מתוך מדיטציה, קשובים לה עם כל הגוף שלהם.
Good Intentions Paving Company היה רגע לא יאומן בזמן.

דבר טוב במיוחד
ניתוח לב פתוח – שיר ראשון מתוך אלבום הבכורה שלי – יצא. הלידה של האלבום השלם עדיין בהתהוות, אבל הרגע הזה – הבוקר שבו השיר יצא לעולם – ובכך עזב את החדר הפרטי שלי, עם כל הפחדים והחשש וההתרגשות, היה בלון חמצן.
זה שיר שהולך איתי כבר כמה שנים, והוא מרגיש לי כמו מונולוג אמיתי של האיברים הפנימיים שלי. קשה להישאר עם זה לבד.
יצירה צריכה לפגוש אוזניים, עיניים, לבבות. באותו הלילה ישנתי עמוק מיוחד, ואחרי שנה מאד מאד עמוסה ולחוצה – היו לי שוב חלומות חדשים.
אני לא חושבת שיש משהו יותר חשוב.


איתמר רוטשילד

אלבום/שיר
מחוץ לתמונה של שירלי קונס.

הופעה
חווה אלברשטיין.

דבר טוב במיוחד
עזבתי את הדיי-ג'וב שלי בטלוויזיה והתפניתי לעיסוק במוסיקה.


מיכאל כהן (כהן@מושון)

אלבום/שיר
קשה לבחור אלבום אחד או שיר אחד שהכי אהבתי השנה, כי יש כל כך הרבה כיוונים, בטח בהיפ הופ. אני כן יכול להמליץ על משהו אחד שקרה במשך כל השנה ועשה אותי מבסוט, וזה סדרת Medicine Show של מאדליב.
בתחילת השנה מאדליב הודיע שהוא מוציא אלבום בכל חודש, פעם חומר מקורי ופעם מיקסטייפ עם קטעים נדירים מהתקליטייה. סה"כ מדובר במוזיקה הכי טובה ששמעתי השנה, בין אם זה הביטים החדשים של המפיק הגאון או קטעים ברזילאים איזוטריים.

הופעה
ההופעה הכי זכורה לי כרגע היא זו של הקותימן אורקסטרה, שחיממו את די ג'יי שאדו (שאיכזב אחושרמוטה). כל כך הרבה וייבז על במה אחת, הנגנים הכי טובים בארץ, ופ'אנק אמיתי ולא מתאמץ.

דבר טוב במיוחד
הדבר הכי טוב שקרה לי הוא שסיימתי להקליט את האלבום החדש של כהן @מושון – בדרך אליכם!!!!!


תעני אסתר
אלבום/שיר
האלבום שהכי אהבנו השנה הוא קוץ ברוח של שלום גד. אלבום עם 13 שירים יפים, שבשמיעה שנייה ניהיים יפים יותר.
השיר שהכי אהבנו השנה הוא סרט זר של להקת רוקפור. מרגש ומורכב, עם סאונד ועיבוד מרהיבים.


הופעה
להקת "אנטיביוטיקה" באוזן בר – מופע אפל אל תוך עולמם האפל והרדיקלי.

דבר טוב במיוחד
הדבר הכי טוב שקרה לנו השנה הוא הצטרפות של יונתן יידוב להרכב. זכינו להכיר ולהתחבר עם אדם מצחיק שנון חכם, ומוזיקאי בחסד.


שלום גד
אלבום/שיר
 מחוץ לתמונה של שירלי קונס.
ישראל היא חלק מהעולם אז אני מניח שאפשר לבחור אלבום ישראלי בסיכום של שנה עולמית…
זה אלבום שכולל שישה שירים בלבד וניתן להשיג אותו באוזן השלישית ובבנדקמפ של שירלי קונס.
שירלי קונס היא הדבר הכי טוב שקורה כרגע.
ולא, אני לא מכיר אותה מהשכונה או משהו כזה,רק מהשירים.

הופעה
באופן טבעי, ההופעה של שירלי קונס בלבונטין. שירלי מקפידה להקרין ביישנות וצניעות בין השירים כדי לאזן
את הנוכחות השורפת שהיא מפגינה כשהיא שרה.

דבר טוב במיוחד
הגעתי לנירוונה, כלומר, הוצאתי שני תקליטים שאני אוהב בלי להתחשב בגורמים פיזיים.


מיכל גבע
אלבום/שיר
אלבום השנה שלי הוא האלבום של כל החתיכים אצלי שיצא השנה.
אני חושבת שהוא מאוד מדוייק, רוק'נ'רול במיטבו.

הופעה
סיפורים במונו עם קרולינה.
ההופעה של קרולינה פשוט השאירה אותי פעורת פה מול הכשרון והאישיות של הבחורה הזאת .
מצאתי את עצמי יושבת בהופעה הזאת ובוכה ואז נקרעת מצחוק ואז שוב בוכה.
פשוט אשה מרגשת קרולינה, מאמינה לה לכל מילה ולכל צליל.

דבר טוב במיוחד
הדבר הכי טוב שקרה לי השנה הוא שאלבום הבכורה שלי יצא לאוויר העולם. אחרי עבודה ממושכת של 3 שנים סוף סוף האלבום יצא ואין ב\ספק שזה לווה בהקלה ענקית ושחרור.
מה גם שבעקבות היציאה שלו, חזרתי לכתוב המון שירים חדשים וזה הדבר שהכי מרגש אותי בחיים האלה.



כל החתיכים אצלי

גלעד מאיר
אלבום/שיר
שנת 2010… אלבומים?
זה כבר מזמן נראה לי משהו קצת מיותר, והאחרון שבאמת פגע בקונספט הזה היה אי שם בשנות ה- 80' וקראו לו שלום.
אבל בכל זאת, יש אלבום השנה שאני ממש מעריך: נינט- קומוניקטיבי.
בכנות אני אגיד שלא שמעתי את כולו וממה ששמעתי זה גם לא הדבר הכי מגובש בעולם,
אבל מתי קרה לאחרונה בישראל שאמן כל כך מצליח עם כל כך הרבה ציפיות שם הכל בצד והולך לעשות מה שהוא רוצה ומה שהוא מאמין בו ועוד עושה את זה ברמה כל כך גבוהה.
הלוואי על כולנו. כבוד.

הופעה
כל החתיכים אצלי. כן, לפעמים יוצא לי לראות את ההופעה מלמטה.

דבר טוב במיוחד
הדבר הטוב ביותר שקרה לי השנה במוסיקה – מופע השקת האלבום שלנו בבארבי.
לחלוק במה עם אבני הרוק הישראלי יהודה עדר, חמי רודנר,אלי לולאי, לא יכולתי לחלום על הופעה יותר מרגשת מזו.

נמרוד לביד
אלבום/שיר
אוקי, אני לא מכיר אף אלבום ישראלי שיצא השנה.. בלועזי זה לגמרי Them Crooked Vuluters
שגם משלב את ההופעה הכי טובה שראיתי השנה, שלהם בפסטיבל ורכטר בבלגיה.

הופעה
ההופעה הכי טובה שראיתי בארץ הייתה של Hank & Cupcakes שהייתה ממש מגניבה.
ואני מצטרף לחבריי לגבי ההופעה שלנו בבארבי שהייתה אולי הדבר הכי טוב שקרה לי השנה אחרי פורנו ב HD

הוד שריד
אלבום/שיר
אין ספק שצריך להוריד את הכובע לאלקטרה על השיר הזה Coming To Get You
כל פעם שאני שומע את זה אני חושב שזה ברמה של חו"ל.
כמו כן יצא לי להקשיב ל The Knife וממש לאהוב את הקטע שלהם. אלקטרוני, מרקיד ועם זאת מאוד קול.
יש גם את Die Antwoord שזה הדבר הכי הארד קור ששמעתי כבר הרבה זמן אבל גלעד בטח יספר לכם על זה כי הוא יותר התלהב מזה ממני…

הופעה
מזמן לא ראיתי הופעה של משהו חדש שממש הפתיע אותי או הפיל אותי מהרגליים.
כמובן שמטאליקה היו חיות, אבל יותר מעניין לדבר על האינדינגב האחרון, שם יצא לי לשמוע הרבה להקות שעד אז רק שמעתי עליהן, ביניהן ראויים לציון Drunk Machine שיש להם סאונד וקטע מגניב
ושממל, שיודעים לתת הופעה מדהימה (איזה ליקוק תחת למונוקרייב שלנו).

דבר טוב במיוחד
אממ… כאילו, קרו גם כל מני דברים בחיים האישיים, אבל את מי זה מעניין?
אספר על הלהקה –
מלבד מופע ההשקה של האלבום של כל החתיכים שהיה היי לייט מרגש, אני חושב שמה שקורה ללהקה
בזמן האחרון, אפילו שזה מין קורה לאט עושה לי טוב על הנשמה.
יש הרגשה שגיבשנו משהו אמיתי וטוב ויציב והקהל מגיב לזה, ויותר ויותר אנשים אומרים שהם מכירים את השירים ואוהבים את הקטע שלנו. בשבילי זה כמו אוויר לנשימה ואפילו שזאת לא תהילת עולם עדיין (על מי אני עובד) זה מאוד מרגש כל פעם מחדש.
נקווה שכך נמשיך.

איה זהבי פייגלין
אלבום/שיר
מבחינתי שיר השנה, ואני לא צוחקת בכלל – חליק עם הבכי י'בינתי של שני יצהרי.

הופעה
היהודים במצדה.
אולי זו הנוסטלגיה ששיחקה תפקיד ואולי זו פשוט העובדה שזו אחת הלהקות רוקנרול הכי טובות שפועלות היום.
וכמו כן, איפה הילד שחזרו להופיע, ואני לצערי בשנות פעילותם אי שם בניינטיז הייתי עוד תינוקת בגן. לכן לשמחתי נכחתי בהופעה חיה של להקת רוקנרול מאותה תקופה שעוד היה רוקנרול בארץ. השתוללתי והתרגשתי כאילו אני בת 15.

דבר טוב במיוחד
ההשקה לאלבום הבכורה של כל החתיכים אצלי. ברור !


אוהד שרגאי
אלבום/שיר
השיר שהכי אהבתי השנה זה אור גדול של אמיר דדון. יצא לי לבכות איתו לא מעט.

הופעה
ההופעה הכי טובה היא של איחו ושאלטר שהם צמד אילתים שעברו לתל אביב ועושים רוק אלקטרוני משובח, מקפיץ ומהנה.

דבר טוב במיוחד
הרבה דברים טובים קרו השנה (:





ירונה כספי
אלבום/שיר

האלבום שמאוד משמח אותי השנה , Congratulations של MGMT. הוא מבריק, נסיוני ועם שירים מעולים – השיר Brian Eno מתוכו הוא אחד היפים .
הופעה

ראיתי כמה הופעות טובות, אבל ההופעה שהכי נהנתי בה היא של ברי סחרוף. שירים מעולים ודינמיים לצד כריזמה שקטה וקוליות אמיתית!

דבר טוב במיוחד
הדבר הכי טוב שקרה לי השנה הוא כמובן יציאת האלבום החדש  אגו וההופעות  עם ההרכב  המשובח שלי שגם ניגן באלבום.







אור בהיר (איטליז, הפיק את "אגו" של ירונה כספי)

אלבום/שיר
האמת ,הייתה שנה קשה ואין משהוא שהפיל אותי מהרגלים ב 2010.

הופעה
פיקסיז בברצלונה.

דבר טוב במיוחד
טור עם אטליז בגרמניה וספרד, ולמדתי לבשל דג עם רוטב שמנת ושקדים.


רם פאקינג אוריון
אלבום/שיר
אלבום השנה שלי הוא אלבום הבכורה של רוצי בובה שהפקתו מסתיימת ממש בימים אלו.
הופעה
הופעת השנה והעשור היא ההופעה שלא תאמן שדילינג'ר אסקייפ פלאן נתנו בברבי.
דבר טוב במיוחד
קשה לבודד רגע אחד טוב מהשנה שהיתה בגדול ממש מוצלחת ומעניינת עם הרבה התחלות וחוויות , המון הופעות, הקלטות, פרויקטים, שירים חדשים ובלי אף פרק זמן סתמי או משעמם (הסטטוסים שלי [בפייסבוק] יעידו על כך).

טוב נראה לי שכולנו הבנו את הרעיון, אז עכשיו תורכם. מה תיקחו אתכם מהשנה הזאת?