סקר סוף שנה

דילמה – מצד אחד, כבר כתבתי שאני לא רואה צורך ברשימות אלבומי/שירי השנה גם מהבלוג הזה. מצד שני, אם אתה לא נותן איזה פוסט סיכומי בדצמבר שוללים את רישיון הבלוגר שלך במקום, או לפחות משלחים בך איזה טוקבקיסט ממאקו.
אז בואו נעשה משהו קצת יותר צנוע לסגור את השנה הזאת – סקר.
כל מי שרוצה מוזמן לענות בתגובות על חלק או על כל שלושת השאלות הבאות:

1. מה האלבום/השיר שהכי אהבת השנה?
2. מה ההופעה הכי טובה שראית השנה?
3. מה הדבר הכי טוב שקרה לך השנה?


אפשר לבחור יותר מאחד, אפשר לא, אפשר לפרט, אפשר לא, אפשר ישראלי, אפשר לועזי – מה שרוצים. העיקר לחלוק משהו שתפס אותך השנה באמת.

טוב, אז אני אתחיל.
אלבום/שיר
שמעתי המון מוזיקה מעולה השנה. יש לנו גישה לכל כך הרבה מוזיקה ממבחר כזה גדול של אמנים שכבר אין חיה כזאת שנה בלי מוזיקה מעולה (לא רע האינטרנט הזה). אבל בכל זאת היה אלבום אחד ששמעתי השנה באותה האינטנסיביות שבה הייתי שומע מוזיקה לפני שהייתה לי גישה לכל כך הרבה דברים באותו הזמן (מבלבל האינטרנט הזה) – Mines של Menomena.
מנומנה תמיד הייתה להקה מרתקת. שיטת כתיבת השירים שלהם בשימוש בתוכנת לופים שהם תכנתו תמיד הביאה תוצאות מסקרנות ולפחות כמה שירים גדולים באמת בכל אלבום (וסאונד תופים מדהים). אבל Mines הוא בעיני האלבום העמוק והאחיד ביותר שלהם. יש כאן את כל מה שהיה גדול בעבודות הקודמות שלהם, רק טוב יותר – השירים עדיין נולדים מתוך ליקוט איטי ועריכה של מנגינות מאולתרות שמודבקות יחדיו אבל בתוצאות אי אפשר לראות את התפרים והמילים חזקות הרבה יותר. יצאו השנה אלבומים גדולים יותר ואלבומים יותר פורצי דרך, אבל Mines הוא האלבום שנחרט אצלי במקום ההוא שנשמר למוזיקה שתישאר איתך גם אחרי שהשנה תיגמר.

Dirty Cartoons

הופעה
יש לי יותר מאחת ולא אכפת לי.
קודם כל – עינב ג'קסון כהן מארחת את דניאלה ספקטור באוזן בר. יש הופעות שכובשות אותך עם גרוב, יש כאלה שתופסות אותך בביצים ואז יש את ההופעה שעוטפת איתך בחיבוק עמוק ומנחם. כשדניאלה ספקטור (שהוציאה את אלבום הבכורה הטוב של השנה) ועינב ג'קסון כהן (שעומדת להוציא את אלבום הבכורה הטוב של השנה הבאה) שרות ביחד משהו בך נסדק.

עוד הופעה מדהימה היא של שלומי שבן, יוני רכטר ושלמה גרוניך בזאפה אמפי שוני.
פשוט אדיר לראות כמות כזו של כישרון, השכלה מוזיקלית וברק ממלאת את הבמה והכל מול קהל כל כך… צמא.
יש משהו בהופעה כזאת מול כזה סדר גודל של קהל ב-2010 שהוא יותר מעוד אירוע, הוא הצהרה. לילה אחד שבו האי המוזיקלי הבודד שלך הופך לאי של שפיות מלא בפרצופים מחייכים ששרים ביחד את "ציור" ו"שיר אהבה סטנדרטי". וכשגרוניך שר את "ערב לזיכרי" זה מרגיש כמו טקס הכתרה.

דבר טוב במיוחד
עברתי לגור עם האישה שלי בדירה קטנה משלנו וזה אפילו יותר כיף ממה שחשבתי שיהיה.
וגם התחלתי לכתוב באיזו פינה באינטרנט על דברים שאני אוהב, ויש אנשים שקוראים את זה. זה מאוד לא מובן מאליו.

אז זה הסקר.
רוצים עוד כמה דוגמאות?
בכיף. בואו נשאל כמה עוברי אורח –

דניאלה ספקטור
אלבום/שיר
כרגע אני שומעת רק את סופיאן סטיבנס החדש שהורג אותי ברכות.


הופעה
אחת ההופעות הטובות שראיתי השנה היתה של אלון עדר שמביא בשורה חדשה ומרגשת בתחפושת של שירים שכמו כתבו כאן פעם ומי שרוצה להבין שילך להופעה ודחוף.

דבר טוב במיוחד
הדבר הכי טוב שקרה לי השנה זה שהוצאתי שני אלבומים (!) הראשון עשה לי סיפתח משמח לשנה ומעין יציאה החוצה לעולם, והשני סוגר את השנה (ופותח את הבאה) – אלבום משותף עם בן ספקטור, בן זוגי היקר.
את שניהם אפשר למצוא בבנדקמפ , להאזין בחינם וגם לקנות אם רוצים.
שתהיה שנה אזרחית חדשה וטובה לכולם 🙂




עינב ג'קסון כהן

אלבום/שיר
אני חושבת שהאלבום שהכי הפתיע אותי (ובכך ריגש אותי מאד) היה The Age Of Adz  של סופיאן סטיבנס,
ומתוכו בעיקר – I Walked.  קסם של ניגוד בין הסאונד הקר לאחד השירים הכי חמים ששמעתי השנה.
האלבום כולו, חגיגה של ניגודים, טקסטורות מעורבבות, והפתעות קטנות שעושות נעים בלב והמון השראה.

הופעה
כאן אין הפתעות – ג'ואנה ניוסום במשכן לאמניות הבמה. בגלל הנבל, הפסנתר, הקול שלה, הדיוק, הנגנים הכל-כך מרוכזים שניגנו כמו מתוך מדיטציה, קשובים לה עם כל הגוף שלהם.
Good Intentions Paving Company היה רגע לא יאומן בזמן.

דבר טוב במיוחד
ניתוח לב פתוח – שיר ראשון מתוך אלבום הבכורה שלי – יצא. הלידה של האלבום השלם עדיין בהתהוות, אבל הרגע הזה – הבוקר שבו השיר יצא לעולם – ובכך עזב את החדר הפרטי שלי, עם כל הפחדים והחשש וההתרגשות, היה בלון חמצן.
זה שיר שהולך איתי כבר כמה שנים, והוא מרגיש לי כמו מונולוג אמיתי של האיברים הפנימיים שלי. קשה להישאר עם זה לבד.
יצירה צריכה לפגוש אוזניים, עיניים, לבבות. באותו הלילה ישנתי עמוק מיוחד, ואחרי שנה מאד מאד עמוסה ולחוצה – היו לי שוב חלומות חדשים.
אני לא חושבת שיש משהו יותר חשוב.


איתמר רוטשילד

אלבום/שיר
מחוץ לתמונה של שירלי קונס.

הופעה
חווה אלברשטיין.

דבר טוב במיוחד
עזבתי את הדיי-ג'וב שלי בטלוויזיה והתפניתי לעיסוק במוסיקה.


מיכאל כהן (כהן@מושון)

אלבום/שיר
קשה לבחור אלבום אחד או שיר אחד שהכי אהבתי השנה, כי יש כל כך הרבה כיוונים, בטח בהיפ הופ. אני כן יכול להמליץ על משהו אחד שקרה במשך כל השנה ועשה אותי מבסוט, וזה סדרת Medicine Show של מאדליב.
בתחילת השנה מאדליב הודיע שהוא מוציא אלבום בכל חודש, פעם חומר מקורי ופעם מיקסטייפ עם קטעים נדירים מהתקליטייה. סה"כ מדובר במוזיקה הכי טובה ששמעתי השנה, בין אם זה הביטים החדשים של המפיק הגאון או קטעים ברזילאים איזוטריים.

הופעה
ההופעה הכי זכורה לי כרגע היא זו של הקותימן אורקסטרה, שחיממו את די ג'יי שאדו (שאיכזב אחושרמוטה). כל כך הרבה וייבז על במה אחת, הנגנים הכי טובים בארץ, ופ'אנק אמיתי ולא מתאמץ.

דבר טוב במיוחד
הדבר הכי טוב שקרה לי הוא שסיימתי להקליט את האלבום החדש של כהן @מושון – בדרך אליכם!!!!!


תעני אסתר
אלבום/שיר
האלבום שהכי אהבנו השנה הוא קוץ ברוח של שלום גד. אלבום עם 13 שירים יפים, שבשמיעה שנייה ניהיים יפים יותר.
השיר שהכי אהבנו השנה הוא סרט זר של להקת רוקפור. מרגש ומורכב, עם סאונד ועיבוד מרהיבים.


הופעה
להקת "אנטיביוטיקה" באוזן בר – מופע אפל אל תוך עולמם האפל והרדיקלי.

דבר טוב במיוחד
הדבר הכי טוב שקרה לנו השנה הוא הצטרפות של יונתן יידוב להרכב. זכינו להכיר ולהתחבר עם אדם מצחיק שנון חכם, ומוזיקאי בחסד.


שלום גד
אלבום/שיר
 מחוץ לתמונה של שירלי קונס.
ישראל היא חלק מהעולם אז אני מניח שאפשר לבחור אלבום ישראלי בסיכום של שנה עולמית…
זה אלבום שכולל שישה שירים בלבד וניתן להשיג אותו באוזן השלישית ובבנדקמפ של שירלי קונס.
שירלי קונס היא הדבר הכי טוב שקורה כרגע.
ולא, אני לא מכיר אותה מהשכונה או משהו כזה,רק מהשירים.

הופעה
באופן טבעי, ההופעה של שירלי קונס בלבונטין. שירלי מקפידה להקרין ביישנות וצניעות בין השירים כדי לאזן
את הנוכחות השורפת שהיא מפגינה כשהיא שרה.

דבר טוב במיוחד
הגעתי לנירוונה, כלומר, הוצאתי שני תקליטים שאני אוהב בלי להתחשב בגורמים פיזיים.


מיכל גבע
אלבום/שיר
אלבום השנה שלי הוא האלבום של כל החתיכים אצלי שיצא השנה.
אני חושבת שהוא מאוד מדוייק, רוק'נ'רול במיטבו.

הופעה
סיפורים במונו עם קרולינה.
ההופעה של קרולינה פשוט השאירה אותי פעורת פה מול הכשרון והאישיות של הבחורה הזאת .
מצאתי את עצמי יושבת בהופעה הזאת ובוכה ואז נקרעת מצחוק ואז שוב בוכה.
פשוט אשה מרגשת קרולינה, מאמינה לה לכל מילה ולכל צליל.

דבר טוב במיוחד
הדבר הכי טוב שקרה לי השנה הוא שאלבום הבכורה שלי יצא לאוויר העולם. אחרי עבודה ממושכת של 3 שנים סוף סוף האלבום יצא ואין ב\ספק שזה לווה בהקלה ענקית ושחרור.
מה גם שבעקבות היציאה שלו, חזרתי לכתוב המון שירים חדשים וזה הדבר שהכי מרגש אותי בחיים האלה.



כל החתיכים אצלי

גלעד מאיר
אלבום/שיר
שנת 2010… אלבומים?
זה כבר מזמן נראה לי משהו קצת מיותר, והאחרון שבאמת פגע בקונספט הזה היה אי שם בשנות ה- 80' וקראו לו שלום.
אבל בכל זאת, יש אלבום השנה שאני ממש מעריך: נינט- קומוניקטיבי.
בכנות אני אגיד שלא שמעתי את כולו וממה ששמעתי זה גם לא הדבר הכי מגובש בעולם,
אבל מתי קרה לאחרונה בישראל שאמן כל כך מצליח עם כל כך הרבה ציפיות שם הכל בצד והולך לעשות מה שהוא רוצה ומה שהוא מאמין בו ועוד עושה את זה ברמה כל כך גבוהה.
הלוואי על כולנו. כבוד.

הופעה
כל החתיכים אצלי. כן, לפעמים יוצא לי לראות את ההופעה מלמטה.

דבר טוב במיוחד
הדבר הטוב ביותר שקרה לי השנה במוסיקה – מופע השקת האלבום שלנו בבארבי.
לחלוק במה עם אבני הרוק הישראלי יהודה עדר, חמי רודנר,אלי לולאי, לא יכולתי לחלום על הופעה יותר מרגשת מזו.

נמרוד לביד
אלבום/שיר
אוקי, אני לא מכיר אף אלבום ישראלי שיצא השנה.. בלועזי זה לגמרי Them Crooked Vuluters
שגם משלב את ההופעה הכי טובה שראיתי השנה, שלהם בפסטיבל ורכטר בבלגיה.

הופעה
ההופעה הכי טובה שראיתי בארץ הייתה של Hank & Cupcakes שהייתה ממש מגניבה.
ואני מצטרף לחבריי לגבי ההופעה שלנו בבארבי שהייתה אולי הדבר הכי טוב שקרה לי השנה אחרי פורנו ב HD

הוד שריד
אלבום/שיר
אין ספק שצריך להוריד את הכובע לאלקטרה על השיר הזה Coming To Get You
כל פעם שאני שומע את זה אני חושב שזה ברמה של חו"ל.
כמו כן יצא לי להקשיב ל The Knife וממש לאהוב את הקטע שלהם. אלקטרוני, מרקיד ועם זאת מאוד קול.
יש גם את Die Antwoord שזה הדבר הכי הארד קור ששמעתי כבר הרבה זמן אבל גלעד בטח יספר לכם על זה כי הוא יותר התלהב מזה ממני…

הופעה
מזמן לא ראיתי הופעה של משהו חדש שממש הפתיע אותי או הפיל אותי מהרגליים.
כמובן שמטאליקה היו חיות, אבל יותר מעניין לדבר על האינדינגב האחרון, שם יצא לי לשמוע הרבה להקות שעד אז רק שמעתי עליהן, ביניהן ראויים לציון Drunk Machine שיש להם סאונד וקטע מגניב
ושממל, שיודעים לתת הופעה מדהימה (איזה ליקוק תחת למונוקרייב שלנו).

דבר טוב במיוחד
אממ… כאילו, קרו גם כל מני דברים בחיים האישיים, אבל את מי זה מעניין?
אספר על הלהקה –
מלבד מופע ההשקה של האלבום של כל החתיכים שהיה היי לייט מרגש, אני חושב שמה שקורה ללהקה
בזמן האחרון, אפילו שזה מין קורה לאט עושה לי טוב על הנשמה.
יש הרגשה שגיבשנו משהו אמיתי וטוב ויציב והקהל מגיב לזה, ויותר ויותר אנשים אומרים שהם מכירים את השירים ואוהבים את הקטע שלנו. בשבילי זה כמו אוויר לנשימה ואפילו שזאת לא תהילת עולם עדיין (על מי אני עובד) זה מאוד מרגש כל פעם מחדש.
נקווה שכך נמשיך.

איה זהבי פייגלין
אלבום/שיר
מבחינתי שיר השנה, ואני לא צוחקת בכלל – חליק עם הבכי י'בינתי של שני יצהרי.

הופעה
היהודים במצדה.
אולי זו הנוסטלגיה ששיחקה תפקיד ואולי זו פשוט העובדה שזו אחת הלהקות רוקנרול הכי טובות שפועלות היום.
וכמו כן, איפה הילד שחזרו להופיע, ואני לצערי בשנות פעילותם אי שם בניינטיז הייתי עוד תינוקת בגן. לכן לשמחתי נכחתי בהופעה חיה של להקת רוקנרול מאותה תקופה שעוד היה רוקנרול בארץ. השתוללתי והתרגשתי כאילו אני בת 15.

דבר טוב במיוחד
ההשקה לאלבום הבכורה של כל החתיכים אצלי. ברור !


אוהד שרגאי
אלבום/שיר
השיר שהכי אהבתי השנה זה אור גדול של אמיר דדון. יצא לי לבכות איתו לא מעט.

הופעה
ההופעה הכי טובה היא של איחו ושאלטר שהם צמד אילתים שעברו לתל אביב ועושים רוק אלקטרוני משובח, מקפיץ ומהנה.

דבר טוב במיוחד
הרבה דברים טובים קרו השנה (:





ירונה כספי
אלבום/שיר

האלבום שמאוד משמח אותי השנה , Congratulations של MGMT. הוא מבריק, נסיוני ועם שירים מעולים – השיר Brian Eno מתוכו הוא אחד היפים .
הופעה

ראיתי כמה הופעות טובות, אבל ההופעה שהכי נהנתי בה היא של ברי סחרוף. שירים מעולים ודינמיים לצד כריזמה שקטה וקוליות אמיתית!

דבר טוב במיוחד
הדבר הכי טוב שקרה לי השנה הוא כמובן יציאת האלבום החדש  אגו וההופעות  עם ההרכב  המשובח שלי שגם ניגן באלבום.







אור בהיר (איטליז, הפיק את "אגו" של ירונה כספי)

אלבום/שיר
האמת ,הייתה שנה קשה ואין משהוא שהפיל אותי מהרגלים ב 2010.

הופעה
פיקסיז בברצלונה.

דבר טוב במיוחד
טור עם אטליז בגרמניה וספרד, ולמדתי לבשל דג עם רוטב שמנת ושקדים.


רם פאקינג אוריון
אלבום/שיר
אלבום השנה שלי הוא אלבום הבכורה של רוצי בובה שהפקתו מסתיימת ממש בימים אלו.
הופעה
הופעת השנה והעשור היא ההופעה שלא תאמן שדילינג'ר אסקייפ פלאן נתנו בברבי.
דבר טוב במיוחד
קשה לבודד רגע אחד טוב מהשנה שהיתה בגדול ממש מוצלחת ומעניינת עם הרבה התחלות וחוויות , המון הופעות, הקלטות, פרויקטים, שירים חדשים ובלי אף פרק זמן סתמי או משעמם (הסטטוסים שלי [בפייסבוק] יעידו על כך).

טוב נראה לי שכולנו הבנו את הרעיון, אז עכשיו תורכם. מה תיקחו אתכם מהשנה הזאת?

מקום טוב בצד (או: מה למדתי מדודו אהרון על אמונה)

בואו נדבר רגע על איכות.
אני פותח רדיו ומקשיב לכמה מהאמנים הכי מצליחים בישראל ומתמלא תסכול. אני יודע שהרוב המוחלט של השירים האלה הוא זבל, אני יודע שדודו אהרון לא עושה מוזיקה טובה אבל אני לא יכול לעשות עם זה כלום.
ולא רק כי אסור לפתוח פה מחשש שהמון אנשים (טוב, אולי לא פה. חסר תרבות זה לא מאקו) יקראו שתי מילים מהכותרות (משהו בקשר לדודו אהרון) וכבר ידאגו להסביר לי כמה אני גזען (לא), אליטיסט (יש מצב) תל אביבי (שום סיכוי) ושלא יעזור לי כלום, הקהל בחר. וכמובן שצריך להוסיף שלל הסתייגויות על איך שאני לא מדבר רק על מוזיקה מזרחית אלא על מגוון שלם של זבל, בין השאר גם אותו פופ טורקי מיובא באריזות למיקרו שמוכרים בערוץ 24.
כל זה יהיה מציק, אבל הדיכאון האמיתי כאן הוא שאין לי מה להגיד מלכתחילה כי אין דבר כזה מוזיקה טובה.
כולנו הסכמנו באיזה שלב ש"יופי" ו"טוב" הם סובייקטיביים בכל מה שקשור לאמנות. לא בטוח אם זה מוצדק אבל זה המצב.
אז אם אלה הכללים, מה  זאת מוזיקה "טובה"? מה הקריטריון?


תחכום מוזיקלי? ממש לא. הרגע מחקתם את כל אסתטיקת הפאנק.
כוח הישארות לאורך זמן? גם לא. יש מספיק אוצרות נפלאים מהעבר שלא זכו וכנראה שכבר לא יזכו בהכרה רחבה.
הכוונות שמאחורי היצירה (כסף או תשוקה לאמנות)? רוק אנד רול הוא כולו חלום אחד גדול על סקס, כסף ותהילה. אה וגם הקפלה הסיסטינית היא עבודה בהזמנה אז בואו לא ניתמם.
אהדה של מבקרים/מביני עניין? סתם ניסחנו מחדש את אותה השאלה בתור "מה זה מבין עניין?".
נשארנו עם הדבר המדיד היחידי במוזיקה – פופולריות. מכירות, הורדות, צפיות, הופעות.
המוזיקה הטובה ביותר היא המוזיקה הפופולרית ביותר. קוראים לזה דמוקרטיה והיא מבאסת.
דודו אהרון עושה את המוזיקה הטובה בישראל ומקדונלדס אחראים לארוחה הטובה באמריקה. זה מה יש ואין מה לעשות, אם אתם לא מאמינים לי תשאלו את מאיר אריאל.

דודו אהרון. רוצים להגדיל בשקל תשעים?

ואני מקשיב ויודע שזה ירוד ועשוי רע כמו איזה מקבילה מוזיקלית לגופיה מהודו אבל אני לא יכול להוכיח את זה.
אני מופתע לגלות שבעצם תמיד ידעתי איך מרגיש אדם מאמין – אני לא יכול להוכיח שקרן פלס פחות מוצלחת מעינב ג'קסון כהן, אני פשוט יודע את זה. אמונה.

התסכול גדול יותר כשאתה יודע שרוב האנשים שקובעים מה מושמע חולקים איתך את אותה האמונה אך בוחרים לקדם שלל טראש שלא הם ולא אתה הייתם שומעים בבית.
מצד שני, מה האופציה האחרת? חינוך הקהל? לא יזיק, אבל אני חושב שזה כבר קיים פחות או יותר. חלק מהשידורים ברדיו מוקדשים גם לתכנים פחות פופולריים. הם אולי לא מושמעים בשעות השיא, אבל זאת תהיה התנשאות מדרגה ראשונה על הקהל להשמיע כל היום אך ורק תכנים שהעורך המוזיקלי החליט שאתם צריכים לאהוב. הסיבה היחידה שזה נשמע לכם כמו רעיון נחמד היא כי רוב הסיכויים שהטעם של העורך הזה דומה במקרה לשלכם. גם לניסיונות האלה להרחבת אופקים יש מקום, אבל המקום הזה הוא עדיין השוליים. אולי השוליים צריכים קצת להתרחב, אבל אין טעם לבקש שיהפכו למרכז.
אתם מוזמנים להשתלט על גלגל"צ ולטחון את הסינגל של יהוא ירון כל היום וכל הלילה אבל כל מה שהשגתם זה נתק עם הקהל שיעבור לצרוך את המוזיקה שהוא באמת רוצה בדרך אחרת (כמו שאנחנו עשינו), ממש כמו פעם בשוק הקסטות. אתם יכולים לדמיין שברגע שתתחילו להשמיע רק איכות פתאום כולם "יקלטו" את זה ויראו את האור, אבל האמת היא שאתם סתם תציקו להם בעין עם פנס.

הפתרון האמיתי היחיד לכל הבאסה הזאת הוא להבין שאין מה לפתור. רוב האנשים לא אוהבים את מה שאני אוהב וזה בסדר. השיר האהוב עלי לא יהפוך לקלסיקה כל ישראלית, המועמד האהוב עלי לא ינצח בכוכב נולד ורוב האנשים לא יבינו את הרפרנס המתחכם על הטי שירט שלי. בקיצור אני חלק ממיעוט. אז מה?

הדבר היחידי שצריך ויכול להשתנות הוא הפנטזיות שלי על אלבומי פלטינה לאיתמר רוטשילד, והופעות בנוקיה של כל החתיכים אצלי. יש לנו נישה קטנה וחביבה מלאה באמנים מוכשרים וקהל שיותר נכון לקרוא לו קהילה וזה מעולה. היא עוד תגדל ותתרחב ותזכה לכמה ניצחונות רגעיים אבל היא לעולם לא תהפוך לקונצנזוס. מה שהיא כן תעשה זה תבנה תרבות שוליים נועזת ומעניינת שעם הזמן תפרה את המיינסטרים באלף דרכים קטנות, והיא תחכה שם לקלוט את כל מי שמאס במקדונלדס ורוצה לטעום משהו אחר.
אני כבר לא ממש מצפה מהאמנים שאני אוהב לתפוס את השלטון. דווקא הרבה יותר כיף להיות חלק מאופוזיציה לוחמת.

מותו של הטקס (או: הנגנים על הטיטניק)

אני שומע אתכם. מתלחששים לי מאחורי הגב.

"הנה ההוא שקונה דיסקים…"
"ראיתי אותו יוצא מסניף של צליל…"
"רגע, מה זה דיסקים?"
אז כן, יש לי סטייה. אני אוהב לקנות את המוסיקה שלי. אולי זה בגלל שרוב האמנים החביבים עליי לא הולכים למלא את היכל נוקיה בזמן הקרוב ובא לי שהם ימשיכו לעשות מוזיקה או אולי כי אני עדיין רוצה פעם אחת להצליח לא לאבד את הקבלות מטאוור ולקבל דיסק מתנה (היי טאוור – עוד שני דיסקים ביצ'ז!).

בכל אופן, גם אני חייב להודות שבשנים האחרונות זה קצת נמאס. קשה לא להרגיש קצת פראייר כשהדבר הראשון שאתה עושה עם האלבום שהרגע קנית הוא להמיר אותו לmp3, לתייג את הקטעים, לחפש תמונה של העטיפה לא בגודל של בול (הסוד הוא בכתבות ביקורת באתר וואלה, דרך אגב), להעביר לאייפוד, ולשמוע בפעם הראשונה והאחרונה את הדיסק עצמו במערכת לפני שיעבור לבלות את שארית חייו כנדל"ן לקרדיות אבק.
ובינתיים, כל מי שלא איכפת לו מספיק מהאמן כדי לשלם לו, מוריד את האלבום מוכן ומתוייג ואפילו לא נתקע עם חתיכת פלסטיק מיותרת. קשה לא להרגיש קצת פראייר כבר אמרתי?
מיכל גבע. גם כתבה אלבום מעולה,  גם נושמת דרך זימים.
אז ניסיתי כיוון אחר עם האלבום של מיכל גבע. קניתי את ההורדה שלו ב bandcamp שלה – גם קיבלתי את המוסיקה שלה בפורמט שאני באמת צריך וגם שילמתי למיכל על התענוג (וזה באמת תענוג, כי זה אלבום מעולה וכדאי לכם לקנות אותו). 
אבל הפעם משהו אחר הלך לאיבוד – הטקס של האזנה ראשונה לאלבום חדש בשלמותו. אני לא מדבר כאן על הערך הרומנטי, אולי כבר נוסטלגי בשלב הזה, של קילוף הניילון של העטיפה, הדפדוף בחוברת, אולי הצצה אם יש איזה הדפס סודי מאחורי הפלסטיק – כל זה נעלם אבל זה לא העניין. העניין הוא המילים.

האזנה לאלבום לא מוכר היא שונה לחלוטין כשיש לך חוברת מילים ביד. שמתי לב שלוקח לי הרבה יותר זמן לגלות ולהקשיב באמת לשירים החדשים כשאין לי חוברת מילים פיזית ביד שתחזיק את תשומת הלב שלי (יכול להיות שזאת הפרעת קשב או שאולי זה היי הנה משהו נוצץ – על מה דיברנו?) . המילים מכריחות אותך להפוך את ההאזנה לפעולה אקטיבית. במקום לעשות משהו עם מוזיקה ברקע, אתה כרגע מקשיב לאלבום חדש. זה הבדל ענק. אני מוכן לוותר על כל הפלסטיק, אבל אני לא מוכן לוותר על המילים, לפחות לא במוזיקה ישראלית.

אז נראה שבינתיים משאירים אותי תקוע באמצע. או פלסטיקים ועבודה מיותרת, או הורדה שמפשיטה מהמוזיקה הרבה מהקסם. קצת חבל, כי זה לא חייב להיות ככה, תארו לכם את זה –
מה אם הייתם נכנסים לחנות ולא קונים דיסק, אלא אלבום. האלבום הזה היה כולל חוברת מושקעת בגודל של תקליט ולינק להורדת האלבום בפורמט לבחירתך (גם ככה כבר יש לחברות התקליטים אתרים לקניית מוסיקה – songs.co.il של NMC ו imusic.co.il של נענע דיסק). לא פשוט?

חברות התקליטים מנסות כרגע (כבר כמה שנים בעצם, אבל אני רואה את זה יותר לאחרונה) להפיץ אלבומים על דיסק און קי. כביכול מדובר באיזה ניסיון להתקדם ולהתחבר לצורה שבה רובנו שומעים היום מוזיקה. בתור ניסיון זה יפה, אבל בפועל זה פספוס מוחלט של הצרכים של הלקוח (הקאתי קצת בפה עכשיו), וזה לא שיש יותר מדי לקוחות גם ככה. אף אחד לא קנה דיסק ואמר לעצמו "חבל שאי אפשר לקבל את השירים על ריבוע קטן במקום על עיגול גדול". העניין הוא פשוט יותר – אין לנו יותר צורך במדיה פיזית נקודה.עם חוברת ולינק נוכל לקבל שוב את הטקסיות שבהאזנה עם משהו אמיתי ביד – משהו שמבדיל אותך מהפירטים, וגם לקבל את המוזיקה בפורמט שאנחנו צריכים. רק לי זה נראה כל כך מתבקש?
ודרך אגב, כמה נחמד יהיה לחזור לחוברות בגודל נורמלי במקום החוברות הקטנטנות שחברות התקליטים נאלצות לייצר כדי להתאים לקופסה של דיסק.

בקיצור, אני רק יכול להפציר לאלה מבין קוראינו המנהלים חברות תקליטים (אתם יודעים מי אתם) – אני רוצה להיות לקוח שלכם, באמת. אבל תנו לי מוצר שמתאים לי. אין שום סיכוי, הא?
אז אני אפציר במקום באלה מבין קוראינו שעושים מוזיקה – תגידו לקוראינו המנהלים שהם יכולים ללכת לחפש ותפיצו את המוזיקה שלכם לבד. אתם לא צריכים אותם לשום דבר.
אני בטוח שיש כל מיני שיקולים חוזיים ועסקיים מורכבים שמונעים ממכם להפיץ את המוזיקה שלכם בלי פלסטיק, אבל כל עוד תמשיכו לנסות למכור לאנשים מוזיקה בפורמט שהם לא משתמשים בו הם בעיקר מזכירים לי את השיקולים של הנגנים על הטיטניק.

כמה אלבומים להורדה מהזמן האחרון שמומלץ לשלם עליהם: