ביקורת אלבום : דודו טסה והכוויתים

אחד מהאלבומים שהכי ציפיתי להם השנה הוא אלבום שכולו שירים עיראקיים משנות ה-30. החיים מצחיקים לפעמים.

כשיצא הסינגל הראשון מהאלבום החדש של דודו טסה כתבתי כאן על המופע הנפלא "עיראק'נ'רול" שקדם לאלבום הזה בו ביצע טסה יחד עם יאיר דלאל שירים של דאוד (סבו של טסה) וצאלח אל כוויתי, וכמה שרק קיוויתי שהדבר הזה יוקלט. עכשיו שהאלבום הזה בידיים שלי השאלה שנשארת היא האם טסה הצליח לתרגם את הקסם הזה לגרסאות אולפן. מסתבר שהוא עשה הרבה יותר מזה.
"דודו טסה והכוויתים" הוא יותר מעוד מאלבום מחווה, הוא יצירה מורכבת שעוסקת בשילוב של ישן וחדש. החוברת מלאה תמונות בשחור לבן של האחים כוויתי והנגנים שלהם כשעליהן נוספו נגיעות של ורוד בוהק – חדש שמקשט את הישן בלי לנסות להאפיל עליו, אך גם בלי להתנצל. מבינים עד כמה העטיפה הזאת מדוייקת כששומעים את הדרכים בהן טסה וניר מימון (ששותף להפקה) חידשו את השירים האלה. בחלק גדול מהקטעים יש שימוש בהקלטות המקוריות של הכוויתים, סביבן בונה טסה גרוב שונה וחשמלי ("דלינה" הוא רק דוגמה מייצגת) – אלה לא נגיעות אקוסטיות מתחנפות ברקע, זה ורוד בוהק. טסה לקח עמוד מהספר של ברי סחרוף (שגם מתארח כאן בשיר שיכול היה להשתלב בקלות ב"נגיעות") ודאג לבדל את ההקלטות החדשות עם דיסטורשן בגיטרות ואלקטרוניקה חזקה במקום לנסות ולטשטש את נקודות החיבור.
העניין מרגש אפילו יותר בקטעים בהם טסה שובר שיניים בעיראקית ושר בעצמו את השירים שסבו ניגן לפני שבעים שנה. וזה לא שהקטעים האלה, השקטים יותר, צריכים עזרה. בחוברת מצורפים תרגומים לכל השירים והם פשוט שוברי לב. חוץ מברי סחרוף, מתארחים בשירה גם אמו של טסה ויהודית רביץ. דווקא רביץ, שלא הייתי בטוח איך היא תשתלב כאן, מביאה את אחד משיאי האלבום עם "ו'ין ראיח ו'ין" היפיפה.

קצת קשה לכתוב על אלבום כל כך אישי. לך תשבח או תבקר אלבום של בנאדם שמעבד מחדש שירים של סבא ומארח את אמא בשירה. זה קצת כמו לדפדף באלבום התמונות המשפחתי של מישהו ולהעיר על זוויות הצילום. טסה כותב בחוברת פתגם ישן שליווה אותו בפרוייקט הזה – "אם אין לך ישן, אין לך חדש". ב"דודו טסה והכוויתים" טסה גילה את הישן שלו ויצר ממנו מסע מוזיקלי ייחודי, מרגש ואולי הכי חשוב, חדש לגמרי.

סינגל: דודו טסה – ו'ן יא גלב / דלינה

אחת מההופעות המאכזבות שראיתי השנה הייתה הופעה של דודו טסה בתיאטרון תמונע. זאת הייתה אחת מההופעות האלה שבהן הכל פשוט לא ממש עובד למרות כל הכוונות הטובות. דודו טסה הוא אחד מהאמנים האהובים עלי ("בדיוק בזמן" הוא אחד מהאלבומים הישראלים הגדולים של שנות האלפיים ואני יכול להוכיח את זה לכל אחד תוך שלושה שירים) ואני והאישה שלי חיכינו כבר המון זמן להזדמנות לראות אותו בהופעה. אבל בין הסאונד הנורא, העיבודים הצמודים ברובם הרמטית לביצועים באלבום וחוסר הכימיה הלא מוסבר עם הקהל באותו ערב, פשוט לא הצלחתי להרגיש רגע אחד של חיבור עם האמן שבשבילי תמיד היה כליא ברק לרגש.

אני מספר לכם את כל זה כדי שתבינו עם כמה מעט חשק נגררתי להופעה נוספת שלו כמה חודשים מאוחר יותר.
טסה והמולטי אינסטרומנטליסט (אני צריך לנוח) יאיר דלאל הרימו מופע מחווה ליצירה של צמד המוזיקאים העיראקים האחים סאלח ודאוד כוויתי (שהוא גם סבו של טסה). האחים כוויתי היו מהמוזיקאים החשובים והמצליחים בעיראק של תחילת המאה שעברה.
הם לקחו חלק בהקמת התזמורת הראשונה של בגדד, כתבו את המוזיקה לסרט העיראקי הראשון ואחראים לכמות אדירה של שירים שהפכו לקלאסיקות במוזיקה הערבית, המוכר ביניהם עבור רובנו הוא כנראה פוג אל נחל שטסה ביצע בפסקול של "סוף העולם שמאלה" וישראל ברייט ביצע עם מילים חדשות כ"מעל הדקלים" עבור הפסקול של "המנגליסטים". כמובן שלא ידעתי דבר מזה באותו זמן. כל מה שאני ידעתי היה "יש איזו הופעה של דודו טסה עם שירים בעיראקית". חשבתי שאני הולך לאחת מההופעות האלה שנועדו לתת ערך נוסטלגי לאנשים מבוגרים שמכירים את המקור (או לפחות מבינים את המילים) – מין שירה עיראקית בציבור, ומכאן שלי אין ממש מה לחפש שם. אופס.

תוך כמה דקות מתחילת המופע הזה, עיראק'נ'רול (כן גם השם לא ממש עודד אותי), הוא הפך לאחת מההופעות הטובות שראיתי בשנים האחרונות ואני לא מאמין ששכחתי להזכיר אותו בסיכום משבוע שעבר. במשך שעתיים הקשבתי מהופנט בלי להבין את השפה, לא זו המילולית ולא זו המוזיקלית, נותן לגל הרגש האדיר הזה לבלוע אותי שלם ורק מקווה שגם הקטע הבא הוא לא הקטע האחרון.

בימים ובחודשים שאחרי עדיין ניסיתי להיאחז בשברי מנגינות ומילים מההופעה ההיא, מזמזם את המעט שזכרתי שוב ושוב, מנסה להרגיש עוד קצת מהקסם העצוב הזה. המופע רץ מספר מוגבל של פעמים ולא הצלחנו לתפוס אותו שוב. נשארנו רק עם תקווה קטנה שאולי הם יוציאו הקלטה של זה. הם חייבים להקליט את זה.

נראה לי שעכשיו אפשר להבין כמה גבוה קפצתי מהכיסא כשגיליתי שטסה עובד על אלבום חדש שכולו שירים של האחים כוויתי, ושהסינגל הראשון והכפול כבר ממש כאן.
הנה ו'ן יא גלב קורע הלב בביצוע של טסה –

בּכה, לִבּי, אל תבקש אחר האהוב שהלך
שמא תהיה ללעג ולקלס.
אהובי הלך. בּכֵה, לבי

אין לי שני לבבות, הלא תדע
את האחד שהיה לי לקחת אתה
ומה נותר לי?

יפה- התואר, לימדת אותי
לאהוב את הלילות חסרי השינה
בּכה, לִבּי, אהובי הלך.

וסוג של רמיקס לביצוע המקורי של דאוד והזמרת פאיזה רושדי לדלינה

http://www.musicspot.co.il/plugins/content/dewplayer.swf?son=http://www.musicspot.co.il/audio/december_upload/dudu_tasa/Dudu%20Tassa-Dalina%20320-.mp3&autoplay=0&autoreplay=0&showtime=1

האלבום, שיוצא בפברואר, הוא כרגע רשמית אחד מהדברים שאני הכי מצפה להם ב 2011 בתקווה שאפשר לצרוב על פלסטיק אפילו קצת מהיופי של ההופעה ההיא. נכון להיום אני אופטימי.