קטגוריה: דברים מעולים

דברים מעולים: ספייק ג'ונז בסטופ מושן

המעצבת אולימפיה לה-טאן הוציאה ליין של תיקי יד מקסימים (אם יש משהו שאני מבין בו זה תיקי יד) שמעוצבים כמו ספרים עם עטיפות לבד ונועדו לבחורות שרוצות להיות נטלי פורמן. לקידום העניין, היא גייסה את ספייק ג'ונז וסיימון קאהן כדי ליצור סרטון אניציה מקסים לא פחות.

זה נראה ככה:

את הקול הנשי (ואת השיר האדיר בכתוביות) מספקת הזמרת/שחקנית הצרפתייה סוקו (Soko), שגם עומדת להוציא אלבום בכורה בשם I Thought I Was An Alien עוד שבוע. אז זאת הזדמנות טובה להקשיב שוב לשיר היפה והסתווי הזה מתוכו:

זהו. עכשיו נראה אתכם לא מתחילים את היום הזה עם חיוך.

הסכיתו ל- The Thrilling Adventure Hour

תכירו את בן אקר ובן בלקר (בחיי), זוג תסריטאים שנמאס להם לנסות למכור פיילוטים לרשתות הגדולות בתקווה לעבודה קבועה והחליטו לעשות מעשה. הם התחילו לכתוב מופע שבועי בלוס אנג'לס בשם The Thrilling Adventure Hour. המופע הוא פרודיה על תסכיתי הרדיו האמריקאים של שנות ה-40' (כולל אפילו חסויות של מותג הסיגריות הדמיוני 'פטריוט') שבנוי מכמה סדרות רצות של מערכונים אותם מבצעת חבורת שחקנים וקומיקאים משובחת במיוחד (לאקר ובלקר יש הרבה חברים). יש את הסופר הירו הכל אמריקאי Captain Laserbeam, המרשל הראשון על המאדים ספארקס נוואדה (שזוכה בקרוב לסדרת אנימציה), החייל ג'פרסון ריד ומלחמתו ברייך השלישי ועוד רבים וטובים. מומלצת במיוחד הפינה Beyond Belief בכיכובם ההיסטרי של פול אף טומפקינס ופג'ט ברוסטר (שאולי תזכרו אותה בתור ההיא מ'חברים'). מופע המערכונים האדיר הזה צבר עם הזמן תאוצה וקהל ונאמן (הוא רץ מ-2005) ועכשיו אפשר כבר למצוא שם לעתים קרובות שחקנים מוכרים יותר בתפקידי אורח.

המופע גם משוחרר לעולם כפודקאסט  – אפשר לחפש באייטונס, או הכי פשוט – כל הפרקים זורמים בסאונדקלאוד.
הנה לדוגמה אחד מהקטעים של Beyond Belief –

ואקר ובלקר? הם כבר מפתחים שתי סדרות אנימציה לרשת פוקס – הרשתות באו אליהם. מה שמלמד שאנשים מוכשרים לא צריכים לחכות לאישור או תקציב מאף אחד. עדיף לקום ולעשות.

ג'ף טווידי שר בלק אייד פיז (אני מצטער)

 אתם בטח חושבים שכבר מיציתם את הבדיחה הקלה מדי של אמנים "רציניים" שמבצעים שירי פופ מטופשים על גיטרה אקוסטית. אתם טועים :

כשטווידי לא מנסה לעמוד ברף הביצוע של פרגי הוא גם עושה מוזיקה עם הלהקה שלו. האלבום החדש של ווילקו, This Whole Love, יוצא בסוף החודש והוא הדבר הכי טוב שהלהקה הזאת מוציאה מאז Yankee Hotel Foxtrot. ואם לא תאהבו אותו תמיד יהיה לכם את הרגע הזה ב-4:39 כשג'ף אומר את המילה "לחיים" יותר טוב מכל מי שאמר אותה לפניו.

דייב גרוהל הוא אליל. כנראה.

הנה צילום מהופעה בפסטיבל אייטיונס (יש דבר כזה? יש דבר כזה.) של דייב גרוהל מעיף לכל הרוחות מישהו שהלך מכות בהופעה של הפו פייטרס.

You don't come to my show and fight, you come to my show and FUCKING DANCE!
שתי אפשרויות –
1. דייב הוא הגיבור החדש שלי. כל מועדון צריך איזה דייב בפינה שיעיף קיבינימט את הולכי המכות, אלה שעשן בריאות עוזר להם "לחוות את ההופעה" (הוא לא), כל מי שחייב לצרוח לאמן מה צריך להיות השיר הבא (שיר מלפני שלושה אלבומים) או יותר טוב, לשיר איתו את השיר הנוכחי, ואת זה שבנוי כמו עמוד חשמל עם אפרו אבל עדיין עומד בשורה הראשונה באמצע.
כל כך רוצה לקרוא לפוסט הזה "דייב גרוהל מעיף פייטר בפו" אבל אני לא מסוגל.
2. זה מזויף.

יום פאי שמח, חנונים!

כן, הנה שוב הגיע ה-14.3 ועוד בקושי הספקנו אפילו להחליט איפה עושים את ערב החג ולקשט את המחשבונים.
אולי בארוחת הערב עוד נעלה לפני השטח את כל הריבים המשפחתיים ונוסיף כמה וידויים מפתיעים, אבל אני בטוח שעד שיגיע פאי הקינוח ניזכר שוב ברוח החג ונהיה קרובים יותר מאי פעם.

בינתיים, הנה מוזיקאי חביב שיצר קטע המבוסס על 32 הספרות הראשונות של פאי. אפשר למצוא ברשת הרבה וריאציות על הרעיון הזה אבל בניגוד לאחרים, הבחור הזה הצליח להפוך את הגימיק למוזיקה לא רעה.
אז ככה נשמע פאי עד הספרה ה-32. שיהיה לכם חג שמח!

תזמורת בית ספר מנגנת Rage

אין מה לעשות, כשמישהו שולח לך דבר כזה, אתה חייב להעלות אותו לבלוג שלך. ככה עובד האינטרנט, אני לא כותב את החוקים.

וגם, זה אדיר.

נכון קצת בא לכם לחזור לתיכון רק כדי ללמוד שם? (לא.)

Rastamouse הרגע הפכה לסדרה האהובה עלי

אני יודע שאני מכתיר כאן לעתים די קרובות כל מיני סדרות אמריקאיות כחובת צפייה, אבל הפעם באמת נראה לי שמצאתי את הסדרה הכי טובה בטלוויזיה, וכמובן שהיא בריטית. גבירותי ורבותי, Rastamouse  :

תרשו לי לציין כבר עכשיו שבכל פוסט עתידי שבו אדביק למשהו את הכינוי "הדבר הכי טוב על המסך" הכוונה היא ל"הדבר הכי טוב על המסך אחרי Rastamouse". תודה על ההבנה.

אוי זה אדיר – The Black Keys נגד Vampire Weekend אצל סטיבן קולבר

סטיבן קולבר לא הצליח להחליט למי להצביע בקטגוריית האלבום האלטרנטיבי הטוב ביותר  של פרסי הגראמי. אז הוא החליט לארח קרב בין ה Black Keys ל Vampire Weekend אצלו באולפן. לא רוצה להרוס, תראו וזהו.

http://media.mtvnservices.com/mgid:cms:item:comedycentral.com:370725

אה וסטיבן, בינינו, ה Black Keys לוקחים.

גרף ביקורות 2010

גם אני מיציתי את הדיון על הרלוונטיות/משמעות של פיצ'פורק, ולא הייתה לי שום כוונה להכניס עוד פוסט עליהם אבל זה מדליק מאוד.

הנה גרף של כל הביקורות של פיצ'פורק השנה והוא מעניין גם בתור נקודת מבט על האג'נדה הקיימת/לא קיימת של האתר שעליה כבר חפרתי (הציון שחזר על עצמו יותר מכולם הוא 7.5 לא מתחייב, ורק שישה אלבומים ראויים לציון 9 ומעלה כי האתר הזה כבר לא יכול להרשות לעצמו להתלהב עד הסוף מכלום) וגם סתם בתור דרך לגלות אלבומים שאולי פספסתם השנה.
אני לדוגמה לא הכרתי קודם את Meursault ומסתבר שהם ממש טובים –

אה, ומסתבר שגם קניה ווסט הוציא השנה איזה אלבום. הוא חייב להתחיל להשקיע קצת יותר בבניית הייפ.

אמנדה פאלמר וניל גיימן משחזרים את לבירינת'

1) אמנדה פאלמר = הבחורה הכי מגניבה בעולם.
2) ניל גיימן = הגאון שכתב את סדרת סנדמן, Neverwhere, אלים אמריקאים, פרק לעונה הבאה של דוקטור הו(!) ועוד.
3) לבירינת' = קלאסיקה קולנועית עם ג'ניפר קונלי בת 16, דיוויד בואי והמון בובות משונות.

1,2,3 >> 4) אמנדה פאלמר + ניל גיימן + לבירינת' = חנונגזמה.
מ.ש.ל.

הנה הסצינה המקורית –

Class dismissed.