האלבום הגרוע ביותר בעולם: טונה ומייפל

בפרקים הקודמים: אמרי מחפש את האלבום הגרוע ביותר בעולם. אמרי לא בטוח למה. אמרי ממש מקווה שמישהו לפחות קורא את הדבר הזה.


אני מחבב את כריס קורנל. אני מחבב אותו כמו שאני מחבב קטעים ישנים של הקומדי סטור. הייתה תקופה בחיים שהמוזיקה שלו הייתה חשובה לי מאוד, או לפחות חשובה כמו השיר של חם ויפת, וגם אם הוא לא ממש שרד עבורי את מבחן הזמן הוא כן עזר לי לשרוד את החטיבה. Superunknown של סאונדגרדן הוא עדיין אלבום שאני יכול להשמיע לעצמי בראש מתחילתו ועד סופו גם אם תעירו אותי בשלוש בלילה (אל תעירו אותי בשלוש בלילה), Temple Of The Dog היה הבטמן נגד סופרמן שלי (בקטע של מפגש ענקים, פחות בקטע של פשעי מלחמה קולנועיים), וגם באלבום הסולו הראשון של קורנל עוד הייתי מעריצה צמודה. בהמשך דרכינו נפרדו – אני הלכתי להתבודד עם הטינדרסטיקס, הוא הלך לעשות מעריצות של אודיוסלייב אבל הי, תמיד יהיה לנו את המבזק של ז'ק.

על Scream, אלבום הסולו השלישי והידוע לשמצה של קורנל רק שמעתי את השמצים (שמצות?) אבל מעולם לא טרחתי להאזין לו עד עכשיו. האמת שדי הנחתי שזה יהיה הרבה פחות נורא ממה שעשו ממנו. חשבתי שרוב הביקורות עליו הגיעו מטהרני רוק שמשתמשים במילים כמו "התמסחר" ולא מסוגלים לסבול את המחשבה שמישהו מהמחנה שלהם החליט לעשות פופ עם טימבלנד. אני לעומת זאת אוהב את טימבו אהבת אמת והשילוב שלו עם הגרון של קורנל נשמע די מסקרן, אז כמה גרוע זה כבר יכול להיות? הכי גרוע, זה כמה.

 אני חושב שכשמדמיינים את המפגש בין קורנל לטימבלנד, מצפים יותר לחיבור בין האיכויות הבלוזיות שבקול הראשון לבין מיטב ניסויי הפ'אנק החדשניים של השני. אף אחד לא שקל את האפשרות של קורנל שר שירים של נלי פורטדו עם מילים יותר מביכות, אבל הנה אנחנו כאן. כבר מהרגע הראשון אנחנו עמוק בטריטוריית מה לעזאזל חשבתם כשאיזה קול חייזרי (מוטיב חוזר באלבומים נוראיים שנועד לשכנע אתכם שהשיט הזה עתידנייייי) מכריז על הגעתו של כריס משיח הפופ קורנל שבא להעיף לכם את המוח. מיד אחריו נכנס ביט שאריות למיקרו של טימבלנד שמשאיר את המוח שלכם בודד ומדוכא על המסלול. מהשניה שקורנל נכנס עם הגשה לחוצת גרון טיפוסית ההבנה מכה בך – הסיפור הזה לא מתערבב. כלומר, הוא כן מתערבב אבל אלוהים איזה ערבוב דוחה. הלוואי שטימבלנד וקורנל היו שמן ומים. הם לא. הם טונה ומייפל.

ההבנה הנוראית השניה שמגיעה ב"Part Of Me" הפותח היא שבראש של קורנל, כדי לכתוב שיר פופ אתה צריך לכתוב מנקודת מבטו של דושבג עצום. השיר מספר על איך שקורנליוס שלנו קצת חרמן על איזו "ילדה קטנה" (איכס), אבל הוא לא רוצה שהיא תחפור לו על מה שהיא עוברת (די עם כל הרגשות האלה, תישארי חפץ לעזאזל איתך), כי "הכלבה הזאת היא לא חלק ממני" (קיא). עכשיו כן, יש מספיק שירי פופ עם מילים דוחות בעולם, אבל קודם כל השיט הזה אקסטרה דוחה, ודבר שני – בהקשר של קורנל אתה מקבל את הדמות המאוד מוכרת של סולן הגראנג' עם המשהו אפל בעיניים שלפני שניה זעק את כאבו מול עולם שלא מבין אותו, אבל עכשיו יש לו ביט של טימבלנד וזה הזמן להתערבב עם המקומיים. העובדה שקורנל לגמרי תחת הרושם שהמקומיים האלה חולים על מיזוגניה די עולה לי על העצבים. האפשרות השניה היא שהוא תמיד היה דושבג בלתי נסבל שהסתיר את זה עם מילים עמומות ועיבודי רוק איצטדיונים ובמקרה הזה, תודה לך טימבו על חשיפת הפיכס במערומיו.

לא שטימבלנד יוצא נקי מהסיפור הזה. זה באמת אוסף ההפקות הכי גנרי, חסר השראה ולא קשוב לאמן שהבנאדם הוציא בכל הקריירה. ממש אפשר לשמוע איך שכנע את עצמו שהוא לגמרי "משלב רוק" לתוך העיבודים האלה עם גיטרה חשמלית פה וקצת תופים חיים שם, אבל הכל מבוצע באופן הכי שטחי ומצועצע שאפשר. הכל נשמע כמו טימבלנד, רק לא טוב או מקורי כמוהו. חיקוי זול של עצמו. האיש כבר הוכיח שהוא מסוגל לייצר סינטזות מרשימות עם ז'אנרים רחוקים (האלבומים של באבא ספארקס הם דוגמה סופר אנדרייטד), אז אני לא ממש מבין מה קרה כאן. זאת לא סתם הפקה עצלה, זאת רשלנות פושעת.

יצא לי להיתקל באנשים שמוכנים להישבע שיש כמה שירים ממש סבבה באלבום הזה, וזה פשוט העיבודים האלה, תן צאנס. יתכן שכמה מהם אפילו קוראים את זה עכשיו. אז נתתי צאנס ואני שונא אתכם אז אני מקווה שאתם מרוצים. הרעיון שהבעיה של האלבום הזה היא ההפקות שהרסו לכריס העמוק את השירים ואם רק היה פה קצת דיסטורשן הכל היה אחלה דורש נתק מוחלט מהמציאות. ארבע עשרה השירים (ארבע עשרה!) של Scream נכתבו על הסקאלה שבין סתמי לעינוי והעיבוד היחידי שהיה מציל אותם זה עיבוד ללהביור. 

הדבר שאני הכי אוהב באלבום הזה הוא את הציטוט המופלא הזה של קורנל מתוך ראיון בשנה שעברה לרולינג סטון:

"אני לא חושב שהיתה איזו נקודת השוואה ברורה עבור [האלבום] בזמנו, וכמובן שעולם המוזיקה המוקלטת הוא עולם שזקוק לרפרנס 99 פעמים מתוך מאה… אז אני מבין את זה. התגובה לאלבום לא הפתיעה אותי אבל אני חושב שיש יותר הקשר עבורו עכשיו."

כן גבירותי ורבותי, כריס קורנל עדיין משוכנע ש-Scream הקדים את זמנו וזה נהדר בעיני. רק עוד כמה שנים של הקשר וכולנו נבין סוף סוף מה הדה ווינצ'י של הגראנג' ניסה להגיד לנו כאן. אני באמת לא מסוגל להרוס עכשיו ולהכתיר הפנינה המביכה הזאת כאלבום הגרוע ביותר בעולם. אל תפסיק לחלום כריס! החיפוש ממשיך.

*כמו תמיד, מוזמנים להציע כל תועבה שעולה בראשכם בעמוד הפייס המדליק של הבלוג, ותודה לאור על הזוועה המופלאה של השבוע.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s