דברים יפים #9

בקולה של הזמרת/אקטיביסטית/משוררת ג'מילה וודס נתקלתי בפעם הראשונה בלהיט המושלם Sunday Candy של דוני טראמפט והSocial Expirement. בשיר הזה היא ייצגה את דמותה המנחמת ומלאת החמלה של סבתו של צ'אנס הראפר, המגדלור שמוביל אותו הביתה, והיא היתה די מושלמת לתפקיד. יש משהו מאוד טבעי, אגבי כמעט, באופן שבו היא משתמשת בקול שלה. יש איזו תפיסה לא ממש הוגנת שבה זמרות שחורות (בלבד) נמדדות על פי יכולות ווקליות מהזן הגוספלי, עם כמה שיותר קישוטים ומליסמות ואיזו פתיחת גרון כוחנית בפזמונים הסוגרים. אתם יודעים, כל הדברים שאמורים להצטבר ל"נשמה". וודס היא הפך הגמור מזה. יש לה קול ענוג ומרחף, כמעט חף מקישוטים למעט כמה הטיות ג'אזיות פה ושם, ואין לה צורך לפתוח מבערים כדי לשדר כנות ועוצמה. מים שקטים וכל זה.

אלבום הבכורה שלה תפור בול למידותיה על ידי מיטב חברי הקולקטיב השיקגואי SaveMoney והלווינים שסביבו – אפשר למצוא כאן את מיטב הכשרונות הצעירים של שיקגו גם בהפקה וגם בתפקידי אורח אבל אין ספק שהיצירה הזאת שייכת כולה לוודס והיא מהפנטת לחלוטין. אם יש חוט מקשר באלבום הזה הוא גאווה ואהבה עצמית – גאווה בזהות שלה כאישה שחורה, בעיר שלה, בשיגעון הפרטי שלה, בשם שלה. זה אלבום שמדגים למי ששכח שאר'נ'בי יכול להיות חד ונוכח, שהז'אנר לא חייב רק ללטף או להיות סקסי. בקיצור אלבום השבוע שלי אם אתם בקטע של תארים חסרי משמעות.

אפרופו צ'אנס הראפר, הנה שיר חדש שהוא ביצע במחווה למוחמד עלי זצ"ל בטקס פרסים כלשהו של ESPN. כל שיר של צ'אנס בזמן האחרון נשמע לי קצת כמו נאמבר השיא של הנזירות בלוז 2 (עם לורין היל!), אבל האיש ממש טוב בדבר הזה (נאו גוספל?) ובמקרה הזה גם מרגש עד מאוד.

קטע מוזר – גם ווילקו גם פי ג'יי הארווי הוציאו השבוע שירים על הפרנויה והערפול המוסרי שבשימוש בדרונז למטרות מלחמה וריגול. פי ג'יי הוציאה את הבי סייד  Guilty מתוך "פרוייקט הריסת התקווה 6" האחרון והבינוני עד כאב שלה, וכמו שאר השירים באלבום הזה, המחאה שלו די תיכוניסטית והשיר שמאחורי המסר לא מלא השראה במיוחד. החדש של ווילקו מוצלח יותר (גם אם לא משהו שיכנס לקטלוג השירים הנצחיים שלהם) אבל לאלבום החדש שלהם קוראים שמילקו ולכן הם ניצחו את שנת המוזיקה הזאת כבר עכשיו.

השיר החדש והמעולה הזה של  Thee Oh Sees גורם לי להתחרט שאני לא אזכה לראות אותם מחממים את Foals בסוף אוגוסט. The Axis סוגר את האלבום הבא שלהם שיוצא עוד כמה שבועות, והוא גרובי ומלוכלך ופינק פלוידי במקומות הנכונים ודי נהדר באופן כללי. (ותודה ליערה נינג'ת הלינקים)

הידעת? ב-2005 פליינג לוטוס עוד היה מפיץ מיקסטייפים חודשיים של ביטים מעולים. זאת תקופה שבה הוא עדיין בעיקר רצה להיות דילה, והיה ממש טוב בלנסות. הנה הטייפ של יולי עם השם הכה אקטואלי July Heat. מומלץ כרקע לרכיבות אופניים בלחות גבוהה.

עתידות: בקרוב אבכה כמו ילדה בת שבע מהדוקומנטרי החדש על שרון ג'ונס המלכה ומאבקה בסרטן. הנה שיר חדש מהפסקול שמשיג תוצאה דומה תוך שלוש דקות.

יש המון צער ב-EP הבכורה הזה של בייסמנט רבולבר הקנדים. אני לא לגמרי בטוח כמה מקורי העניין, או אם השירים האלה היו עובדים עלי כל כך חזק בלי הקול של הסולנית כריסי הרן, אבל לא חייבים לנתח הכל למוות אמר האיש שמנתח הכל למוות. רק יודע שיש פה ארבעה שירים שעושים לי רגשות.

רציתי לשמור על הפאסון ולא להשתפך ברצף על כל סינגל שיוצא מהאלבום השלישי המתקרב של כהן@מושון, אבל פריק שואו הוא כזה כיף והקליפ שלו כל כך מעולה שאין לי באמת ברירה.

סתם ככה: אתי אנקרי – בעיניך השחורות

אתי אנקרי היא עדיין הזמרת הישראלית האהובה עלי. לא רק שהיא כותבת יחודית ומדוייקת, לא רק שהיא מהמגישות הטובות ביותר אי פעם במוזיקה הישראלית, לאישה יש מלודיות שמעלות לך בלהבות חדרים בלב. זה כמעט לא הוגן. הנה שיר אחד מהבכורה שלה שחזר אלי פתאום לאחרונה. העיניים השחורות האלה ממול שלא מחזירות דבר, בולמות את החלומות, את התשוקה. העיניים שבהן התנופה נשברת, שבהן היא כל כך כהה עד שקשה לראות, עד שכל מה שנשאר לעשות זה להתחנן לאיזה שקר להתנחם בו ורק לנסות להתרגל, לוותר. לתת לזמן לעשות בה כמים באבן. כמה עצוב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s