דברים יפים #7

The Party הוא אלבום עם יופי של קונספט שבידיים הלא נכונות היה הופך למפגן לא נעים במיוחד של התנשאות. עשר סצינות מאובחנות בקפידה מתוך מסיבה אחת. אנדי שוף לא נשען על הקיר ובז לכל האנשים האלה, הוא כותב מלא חמלה שיודע להיכנס לנעליים הלא נוחות של הדמויות שלו, לתאר רגע אנושי ולשדך לו מלודיה מושלמת. הבחור שמזיע ממאמץ להיות מסמר הערב, הנבוך שהגיע מוקדם מדי, הבחורה שרוקדת לבד ללא פחד. כולם זוכים בלחנים ועיבודים באווירת הארי נילסון פינת אליוט סמית' פינת ג'ים גאת'רי פינת אף אחד מהם כי שוף הוא אמן די יחודי. הגיבור של The Worst In You מאבד את החברה שלו במסיבה וכבר מדמיין שהוא שומע אותה בוגדת מבעד לדלתות של אחד מחדרי השינה. הוא אמנם טועה, אבל שוף יודע שעצם ההנחה הזאת כבר שלחה את הקשר הזה לאבדון. איזה שיר עצוב ויפה.


כל האלבום השני של הלהקה הרוסית בעלת השם המושלם Pinkshinyultrablast מענג עד מאוד ועושה את מלוא המאמץ להטביע את המאזין בתוך צונאמי של אלקטרוניקה מלודית, ריפים עצומים, רעש שוגייזי עוטף ושירה חלומית שאין סיבה לנסות לפענח. החצופים לא אפשרו לשמוע את כל Grandfeathered בחינם (חפשו אותו בספוטיפיי) אבל הנה שיר אחד מייצג שמספק את כל  צרכי הרעש שלי לשבוע.

הו כמה שהתגעגעתי לשדון ההיפ הופ המבריק דני בראון שחוזר עם שיר ראשון מהאלבום הבא. יש כל כך מעט אנשים שהיו יכולים לזרום על הביט הפועם והמשונה הזה של פול וייט, יש אפילו פחות שהיו יכולים לחשמל אותו ככה.

למיצקי יש אלבום חדש, רביעי ומפואר שדוחס יותר רעיונות ורגש בחצי שעה משאמנים אחרים מורחים על שמונים דקות (אני מסתכל עליך ג'יימס בלייק). יש לה גם שם שהופך אקסטרה חמוד כשכותבים אותו בעברית אז בונוס. היא רק בת 24 אבל הקול שלה כיוצרת כל כך כנה ובוטח שגם כשהדרמות שלה הן מאה אחוז "בני עשרים שתובעים מהעולם את החיים המיוחדים שמישהו שכנע אותם שחייבים להם" היא עדיין ממגנטת לחלוטין. 2016 חווה איזו אינפלציה מבורכת מאוד ברוק מוזר ושובר לב אחרי שנים של קהות רגשית שיותר מדי אמנים החליטו לאמץ כתנאי בסיס ו"Puberty 2" הוא נקודת שיא במגמה הזאת. האלבום כולו זורם כרגע ב-NPR כפרה עליהם והנה הקליפ המטריד והמפתיע והמטריד שוב ל-Happy שפותח את האלבום.

 שיר חדש סתם ככה לאבא יונתן הערפילי. כיף לשמוע שיר של ממש ממנו אחרי שנה רצופה במשחקים כמו הקאבר לטיילור סוויפט בסגנון וולווט אנדרגראונד כעקיצה לראיין אדמס, או כשהוא טען שהוא כותב ג'ינגל למכוניות פריוס, או כשהוא כתב מילים לנעימת הפתיחה של בית הקלפים בטוויטר. האיש טוב בבדיחות תרבות פופ אירוניות וזה אחלה, אבל הוא עוד יותר טוב בלכתוב שירים. Real Love Baby הוא לא חלק מאלבום חדש או משהו כזה, סתם גביע גלידת פופ סבנטיז מרענן שהוא ניפק על הדרך ודי ברור שהוא יודע לכתוב מתוך שינה, מה שלא הופך את זה לפחות טעים.

אני יודע שאלכס לאהי היא כותבת שירים ממלבורן, ושהיא מוציאה EP בכורה באוגוסט ושיש לה לפחות שיר אינדי פופ אחד, פריך וקליט עד מאוד שעושה לי חיוכים. המידע הזה מספק אותי בינתיים.

אדם באקסטון הוא ברנש מצחיק וחכם שאולי מוכר לכם מכמה תפקידי משנה קולנועיים, או כחצי מהצמד הרדיופוני הטוב ביותר בכל הזמנים Adam & Joe עם ג'ו קורניש, או כמנחה והיוצר של תכנית הקאלט לצפיה מודרכת ביוטיוב (כן כן), BUG. בכל מקרה, יש לו גם פודקאסט שבו הוא משוחח עם כל מיני אנשים מעניינים, הרבה פעמים תוך כדי שוטטות ברחוב והקלטה באייפון. השבוע הוא עשה את זה עם אחד ג'וני גרינווד, שהוא לא בנאדם שאפשר לשמוע מדבר יותר מדי על העבודה שלו (יש לו איזו להקה או ווטאבר) ובטח שלא מתבדח כמו שאר בני האנוש.

תגובה אחת בנושא “דברים יפים #7”

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s