האלבום הגרוע ביותר בעולם : המסע מתחיל

בדיוק עמדתי להירדם כששמעתי לראשונה את הקריאה.

תמיד ידעתי שאני, אמרי מכלוף מרמור, בנם של שני מנהלי חשבונות צנועים מעמק יזרעאל, נועדתי למשהו גדול יותר מעוד בלוג מוזיקה נישתי. שיש לי גורל להגשים.

"האלבום הוא המפתח…" אמר הקול. "האלבום הוא המפתחחח…"

למה אתה מתכוון הו קול אקספוזיציה מפגר שמיציתי אחרי שורה אחת? שאלתי בחרדה.

"אתהההה הוא האחד" אמר הקול, "האחד שימצא את האלבום… הגרוע ביותר בעולם!"

אני לא מבין! קראתי.

"נו, זו תבנית מסע הגיבור קלאסית. תחשוב מטריקס, או מלחמת הכוכבים פרק 4."

אז אני אמור לסרב עכשיו? ואחר כך לפגוש דמות מנטור? ולעבור מבחנים וכל זה?

"אני מניח. או שאפשר להריץ לקדימה לחלק שבו אתה פשוט עושה מה שאמרתי."

בכיף, גם ככה אין לי משהו יותר טוב לעשות. אז מה עושים בעצם?

"לפניך מסע ארוך ומסוכןןןן, מלא תועבות מוזיקליות, קולות מחלחלים, עיבודים דלקתיים וכתיבה איומההההה… עליך לבוא פנים אל פנים מול כמה מהאלבומים הנוראיים ביותר שידע המין האנושי עד ש-"

בהנחה שלא יימאס לי אחרי שני פוסטים.

"-כן, בהנחה שלא יימאס לך אחרי שני פוסטים, עד שתמצאאאא אותוווו… את האחד!"

חשבתי שאני האחד

"אתה בלתי נסבל. באמת. עד שתמצאאאאא אותווווו… את האלבום הגרוע ביותר בעולם!"

ואז?

"מה ואז? ואז, ואז, מצאאאאת אותו…."

לא הזכרת שהוא המפתח או משהו?

"בהחלט! אבל לא אוכל לספר לך עוד פרטים על זה כרגע בגלל קללת הכתיבההה העצלהההה…" *פונה למצלמה, שני אגודלים באוויר* "עכשיו בואו נתחיל!"


טוב הי לשני הקוראים ששרדו את מה שזה לא היה (והי גם לאחד שמרוצה מעצמו כי זיהה את העתקת הפורמט).

אז הנה תנאי הסף עבור אלבומים המשתתפים בניסוי הזה במזוכיזם:

1. אלבום שמכר לפחות 20,000 עותקים.

2. בלי אלבומי נובלטי/בדיחה שנועדו להיות גרועים מלכתחילה.

3. אלבום שיצא אחרי 1960.

4. אלבום שקל להשיג. עם עדיפות לכאלה שהגיעו בחלקם ליוטיוב.

אני אקשיב מההתחלה ועד הסוף, אתעד את החוויה ובסוף אאלץ לפסוק האם הגענו לגביע הקדוש, האלבום הגרוע בעולם. אתם מן הסתם מוזמנים תמיד להציע מועמדים חדשים ואיומים במיוחד.

ועכשיו, למועמד מספר אחד. חשבתי שכדאי שנתחיל בהימור כמה שיותר בטוח ונפנה לאמן שהוא תו תקן למוזיקה נוראית. מייקל בולטון.

לאלבום (שבחרתי בעיקר על פי העטיפה השמנונית במיוחד) קוראים  Time, Love and Tenderness. אני כבר שונא אותו.

יאללה פליי.

Time, Love and Tenderness

0:20 המממ פתחנו בשיר הנושא. אני די מחבב את התופים האלה. הכל בסדר עד כאן.

0:38 הו לא.

אתם יודעים מה? יש למייקל בולטון אחלה קול. באמת. הוא שר יפה מאוד. הוא מוגזם לחלוטין אבל נו שיהיה.

אבל הפזמון הזה פשטני כל כך. זה כרטיס ברכה גרוע שמולחן יותר גרוע. כל מה שצריך בשביל לרפא לב שבור זה זמן, אהבה ועדינות? לא מייקל, ככה הופכים לאנשים האלה שנפרדים ממישהו ואז לפתע מאמצים חתול מדברים עליו כמו על תינוק ומדאיגים את הסביבה.

3:15 ו…הנה המודולציה

המוזיקה הזאת גורמת להתנגשות חזיתית בין חינוך דור ה-X שלי שקובע שהשמאלץ הזה הוא השטן, לבין הפופטימיזם האירוני/אבל בעצם לא אירוני/מי יודע כבר של דור ה-Y. לא ברור מי ינצח.

Missing You Now (feat Kenny G)

החרא הזה יכל להשתלב בחדש של M83. זאת לא מחמאה. הקליפ, לעומת זאת, הוא מתנה לעולם עם טרי האצ'ר כבחירת ליבם של מייקל והשיער שלו.

הסקסופון סופרן של קני ג’י נשמע כמו גוש מרגרינה שמישהו מכריח אותי לבלוע.

אוף השיר הזה נורא . באמת. אבל נדמה לי שאפשר  לעשות לו קאבר שאני קצת אוהב. זה יותר העיבוד וההגשה שבלתי נסבלים.

Forever Isn’t Long Enough

1:10 אני מדמיין וידאו לא יציב בחוף הים של גבר בחולצת משי רוכב על סוס. לא יודע.

2:42 יש באמצע גשר די מדליק, אבל חוזרים לזוועה מייד אחריו.

3:32 נאבק בכל הכוח לא להעביר שיר. הוא לא נגמר. השיר הזה הוא long enough מייקל! למה אני לא מעביר שיר? למה?? אני המצאתי את החוקים!

לא העברתי. אבל משהו בי מת. מקווה שאתם מרוצים.

Now That I Found You

זה כמו פרודיה של הלונלי איילנד על בלדות לחות. זוכרים כשמייקל בולטון שיתף איתם פעולה והיה נורא חמוד ומצחיק? אז הרצון הטוב הזה אזל לי בסוף הפזמון הראשון של השיר הזה. אני מנסה לשים את עצמי בנעלי קהל היעד ולא מסוגל לדמיין גם את אמא שלי אוהבת החרא הזה.

When a Man Loves a Woman

ברור שיש כאן קאבר לשיר הזה. גוגל מספר שזה אולי ה-להיט של מייקל ושהביצוע הזה זכה בגראמי. איך הגראמי יכולים לבחור בחירות כאלה ש-נ-י-ם ועדיין אכפת למישהו מי זוכה או מועמד לפרס הזה? איך עדיין אכפת לי?

אני קצת מאובסס על הקהל בהופעה בקליפ הזה. אני רוצה לדעת את הסיפור של כל אחד מהאנשים המשונים האלה. מי אתן, תאומות לבושות לבן ב-1:08? איפה אתן היום?

הקאבר הזה מסיר בניתוח כל מה שהיה טוב בגרסה של פרסי סלדג’. במה שנישאר הוא מבצע נקרופיליה. סליחה.

עוד ארבעה שירים. אני יכול לעשות את זה. אני חושב.

We’re Not Making Love Anymore

הו קול נשי. מרענן. בדקתי, זאת פטי לאבל ועכשיו כולנו יודעים את זה.

תכלס שיר די אפל, ומהלחנים הטובים יותר באלבום. "אולי אנחנו מחזיקים זה את זו צמוד, אומרים שהכל בסדר, אבל אנחנו לא עושים אהבה יותר".

אבל כמובן שפטי ומייקל מתחרים במי שר ביותר תשוקה מזויפת שמנותקת יותר מהמילים. שניהם מנצחים.

וגם, מייקל בולטון עושה אהבה זו מחשבה מזעזעת למדי.

New Love

0:23 וואו הצליל הזה בסינטיסייזר. אני לא יודע איזה כלי זה אמור להיות – משהו בין פסנתר לפעמון. אבל משתמשים בו כאן בכ-ל מקום. אם לקלישאות כקונספט היה צליל, זה היה זה.

1:35 איזה שיר שכיח אלוהים, אני שוכח אותו תוך כדי שאני שומע אותו. מה הייתה השורה הקודמת? מי יודע?

2:36 אוווו סולו חשמלית ניינטיז כזה של נגני אולפן דושים עם קוקו. חשבתי שיהיו כאן הרבה יותר כאלה. החלק הכי טוב בשיר האמת.

Save Me

החלקים הכי בלתי נסלחים באלבום הזה הם אלה שבהם מייקל מנסה להיות "פ'אנקי". יש משהו כל כך גזעני מטבעו בנסיונות האלה, גם אם לא מודע. זה נשמע כמו כל האנשים האלה שמתחפשים בהאלווין בבלקפייס ולא מבינים מה הבעיה.

וגם הקריאות החוזרות של "מאהבת את חייבת להציל אותי" ו"רק את יכולה לשחרר אותי מהשלשלאות האלה". מה זה אומר בכלל? תשכבי איתי מרחמים? סקסי מאוד מייקל. סקסי מאוד.

Steel Bars

נכתב עם בוב דילן?!?!

כן כן. בדקתי שלוש פעמים. את השיר הזה עזר לכתוב אחד בוב דילן.

זה עוד אחד ברצף של אנלוגיות מאולצות לאובססיה לבחורה – הפעם אלה מוטות ברזל שמלופפים סביב מייקל המסכן וכובלים אותו לאהובתו עד הסוף הזמן. מה צו הרחקה יכול לעשות נגד מוטות ברזל הא? כל הדימויים האלה קריפיים במידה שווה. אני אעמיד פנים שדילן היה אחראי רק על סימני הפיסוק.

זהו. איזו בחירת שיר משונה וסתמית לסיים אלבום.

גזר הדין

אוקי הנה העניין עם האלבום הזה. אין ספק שהוא נוראי, והעובדה שהוא היה להיט ענק בזמנו הופכת אותו לאקסטרה נוראי כמו שהמגפה השחורה גרועה יותר מאיש אחד משתעל. הוא בעיקר מזכיר לי סצינות רומנטיות בסדרות אייטיז, ואיך כשהיו רוצים לתת למשהו מראה רומנטי ומטושטש בקצוות היו מורחים מסביב לעדשת המצלמה ווזלין. אז האלבום הזה מרוח בווזלין. המיקרופונים, האולפן, הקוקו של הגיטריסט, הכל. ווזלין.

ומצד שני אני לא חושב שהוא האלבום הגרוע ביותר בעולם. מייקל שר יפה, וכותב מלודיה טובה פה ושם, ויש בו משהו שקל לחבב. הוא מין דוד חסר מודעות כזה עם טעם נורא, אבל כזה שאני עדיין אשמח לראות בליל הסדר. אז בסדר.

מה שאומר ש… החיפוש ממשיך! האם אתם מכירים את האלבום הגרוע ביותר בעולם? שלחו הצעות בתגובות או בפייסבוק ואני אמשיך להתעלל בעצמי בלי סיבה מוצלחת. ווין ווין 😦

5 תגובות על ״האלבום הגרוע ביותר בעולם : המסע מתחיל״

  1. א. אוהב ומעודד את הפרויקט האיום הזה.
    ב. מציע לדלג על ההאזנה המודרכת כי את זה מצאתי את עצמי גולל (את האקספוזיציה המצוינת לא).
    ג. ממליץ בחום עז לקרוא את זה, שלא רק עוסק באחד האלבומים האיומים ביותר אלא גם יוצא למסע נועז כדי להבין מהו טעם רע, איך מגדירים אותו, למי הוא שייך והאם הוא כאן כדי להישאר.
    ד. אתה ענק.

    אהבתי

    1. א. הידד
      ב. מעניין. מניח שזה באמת לא יעבוד אם לא אשכרה מאזינים במקביל… אנסה אחרת עם התועבה ששמעתי היום.
      ג. נשמע הישר במעלה הסמטה שלי.
      ד. אתה ענק!

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s