שירים שאלון אוהב במיוחד

אם יש משהו שלמדתי בשנים האחרונות זה שאובססיה לתרבות פופ לא הולכת בקלות עם גידול ילדים. קשה לא להתעצבן מול כל התכנים העלובים שהם נחשפים אליהם בכל מקום, ועוד כאלה שנהגו במיוחד בשבילם. קשה יותר לזרום בקלילות עם הזוועות שמופיעות בכל מסיבת יום הולדת, חגיגת גן, או הצגה עירונית בלי להקרין על הכל את הטעם האישי וההו כה אנין שלך.

אתה מבין שהם יפתחו טעם משלהם יום אחד בכל מקרה, ככל הנראה כזה שנועד לחפוף כמה שפחות עם ההעדפות של ההורים המביכים שלהם. אתה יודע שזה לא באמת משנה שמיכל הקטנה לא יודעת לשיר אפילו שזאת הפאקינג עבודה שלה, וזה לא משנה שכל הפזמונים האלה הם חור שחור מילולי ששואב לתוכו את השפה העברית ומותיר אחריו רק ערימת אימוג’ים חרוכים. זה לא משנה לבני ארבע שרק רצו לקפצץ עם חברים. הם יהיו בסדר. ובכל זאת.

הרי בסופו של דבר גם אתה עוד אבא קלישאה שחולם על שיכפול קטן. זה רוצה כדורגלן, ההוא רוצה מנכ”ל, ואתה חולם על איזה ילד מופנם שיודע לדקלם בעל פה את הסמית’ס. וזה אידיוטי במיוחד כי אובייקטיבית יש דרכים הרבה יותר בריאות להעביר את הילדות מאשר בהסתגרות בחדר עם ערימת אלבומים, או בהזרמה שלהם ישירות לתוך האונה השמאלית או כל טכנולוגיה אחרת שתגרום לי להרגיש מנותק וחסר ישע עוד עשור. ולמרות זאת, אני מאמין יותר מתמיד בחשיבות העצומה של תרבות בכלל ומוזיקה בפרט לנפש בריאה. או אולי לא בהכרח בריאה. נפש עשירה. נפש מעניינת.

מהרגע שהאנשים הקטנים האלה נכנסו לי לחיים אני מחפש רגעים לחלוק איתם מוזיקה. מוזיקה אמיתית, לא בייבי בטהובן או בייבי מוצרט או כל גרסת קסילופון מסונתזת אחרת של מקורות שאינם זקוקים לדילול. לפעמים ההצעות שלי הן כישלון נורא, ולפעמים הם יתעקשו לשמוע שלושים פעם ביום את אותו שיר מעצבן, ולפעמים מכל הקטלוג של הביטלס הם יידבקו דווקא לאובלדי אובלדה, ולפעמים הבן שלך ישיר פורטיס ואתה קצת תרצה לבכות.

לא מנסה למחזר כאן את התלונות הקבועות על איך שלא עשו כאן אלבום ילדים ראוי מאז הכבש השישה עשר. עשו ועוד איך. ואם יש לכם ילדים ועוד לא רכשתם את “ענן על מקל” או “ילדי בית העץ” או את “פלא” של עלמה זהר אז תעשו את זה ותודו לי אחר כך. אני רק אומר שכל העניין הזה של “שירי ילדים” הוא קצת שקר, או לפחות מגבלה מיותרת מאוד. יש פשוט שירים. די הרבה מהם למען האמת. וזה מאוד כיף לעזור לילדים שלך לגלות אותם ולחדד את הטעם המאוד אישי שלהם. הרי כל השירים האלה שאנחנו אוהבים להתלונן ש"לא כותבים יותר"? הם נכתבו על ידי אנשים שלא התייחסו לקו הדמיוני הזה.

אני חושב על זה עכשיו כי יש לי בבית איזה גמד חייכן (תכלס חייכן מדי. כמה שמח אפשר כבר להיות למען השם) שחוגג השבוע שלוש שנות קיום בתאוצה מתמדת. וכשאני עובר על הפלייליסט שלו בטלפון אני רואה אותו גדל משיר לשיר. הנה הימים שרצה רק בלקן ביט בוקס, והנה הוא שר בקולי קולות עם הביטלס "Hey jews" ואני לא מסוגל לשמוע את השיר אחרת עכשיו, וכאן הוא מבקש עוד פעם את בתוך נייר עיתון. הכל שם.

אז אני משאיר כאן לכל מי שמעוניין רשימה של שירים שלפחות ילד אחד שאני מכיר אוהב. אולי בגלל הקצב, או איזה מהלך מלודי ממכר, או איזו שורה חוזרת שכיף לצעוק, או סתם כי יש לו טעם טוב. אולי מישהו ימצא בזה שימוש.

הנה שירים שאלון אוהב במיוחד:

מזל טוב בנאדם. אולי כשתגדל תלמד אותי איך אתה עושה את זה.

3 תגובות על ״שירים שאלון אוהב במיוחד״

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s