דברים יפים #5

 רק השבוע זכיתי סוף סוף לשמוע את Coloring Book, האלבום (לא מיקסטייפ, אלבום. אם די ג'יי דרמה לא צועק הפרעות בהתחלת כל שיר זה כבר מבחינתי אלבום) השלישי של צ'אנס "קרן השמש האנושית" דה ראפר ואני אוהב אותו בסך הכל. יש שם הרבה רגעים יפים גם אם מדובר בקפיצת ראש קצת נמרצת מדי לתוך בריכת גוספל, שורה ראשונה בכנסייה, התשובות עלינו. קשה שלא להתגעגע לימים שהבחור היה קצת יותר פרום בקצוות. האלבום הזה גם שלח אותי שוב לאחד מהאלבומים הכי מוצלחים של שנה שעברה – Surf של דוני טראמפט.

כל חברי ה-Social Experiment מנגנים בשניהם והאנרגיות הטובות באות בגוונים דומים, אך הגיוון המוזיקלי והניסיוניות הרבה יותר של Surf הפכה אותו לאלבום מעניין יותר בעיני. כדי לציין סופה של תקופה ולהודות למעריצים, דוני העלה אתמול לסאונדקלאוד מיקס של קטעים שלא נכנסו לאלבום ומסתבר שגם השאריות שלו נהדרות.


 עוד חבר פחות נודע מהקולקטיב השיקגואי SaveMoney  (שכולל גם את צ'אנס ואת ויק מנסה) הוא הראפר ג'ואי פרפ. עברו כמעט ארבע שנים מאז שהוא הוציא את המיקסטייפ הקצר אך המעולה The Purple Tape, ובזמן שעבר הספיק גם להוציא אלבום מפוזר ודי מעצבן כחלק מהצמד Leather Corduroys. בקיצור לא ממש הייתי מוכן לאהוב את אלבום הבכורה שלו, iiiDrops כמה שאני אוהב. כמה אוהב? יותר מכל אלבומי הראפ המדוברים של השנה ביחד. עם כל הכבוד לקניה, דרייק, צ'אנס והשאריות של קנדריק, iiiDrops הוא ההיפ הופ הכי טוב ששמעתי השנה. ההפקות כאן מעולות, מרפררות לסוויז ביטס לרגע אחד, לנפטונס של פעם ברגע אחר, ופתאום לרעשים התעשייתיים העמוסים של אל פי, אבל תמיד עם איזה ערך מוסף. וג'ואי מחליף פלואים כמו חיה רעה, כריזמטי בטירוף ונשמע רעב יותר מכל השורה המובילה של הז'אנר. פצצת כישרון.

The Hotelier מנגנים רוק מרגש על גבול האימו, מהסוג שפעם הגדיר עבורי מה זה אינדי רוק. אלבום הבכורה שלהם בעל השם המצוין, Home Like NoPlace Is There, לא היה מקורי במיוחד בעיני אבל שיחזר את הכעס הפרברי העצור והמוכר ההוא כל כך טוב שלא יכולתי להפסיק להקשיב לו. האלבום השני שלהם נשמע כמו ניסיון פריצה מהסוג הטוב ביותר. הוא בוגר יותר, ושרירי יותר ומנצל טוב יותר היכולות של הלהקה הזאת לייצר גלים של רוק מלא תשוקה ומדרבן. Goodness הוא האלבום שבו The Hotelier מבינים שהם יכולים להיות להקת רוק גדולה באמת ויש סיכוי לא רע שהם ישכנעו בכך לא מעט אנשים איתו.

You Don't Know Me הוא השיר הטוב ביותר מהאלבום האחרון של סאן לקס, Bones משנה שעברה. עכשיו עבור ה-EP החדש שבדרך הוא מחדש אותו בשינוי שם בגירסת כלי נשיפה ונשמע כמו תזמורת בית הספר הטובה ביקום. לגמרי מתעלה על המקור.

 פספסתי לגמרי את Varmints, הבכורה המטריפה של המלחינה הסקוטית אנה מרדית' שיצאה לפני כמה חודשים (נצח בזמן של בלוגרי מוזיקה וחמשת קוראיהם) אז תנו לי להוציא את הוואו שלי עכשיו. וואוווווווו. היא מערבבת לאורך האלבום הזה צלילים מסונתזים ועיבודי להקה מסורתיים בשירים שהמבנה המוביל האחד שלהם הוא הסקרנות וחיבת המשחק של היוצרת. חתיכות של שירים יושבות אחת על השניה וקשורות יחד בחוטים צבעוניים. הקליפ המצוין הזה הוא דוגמה יחסית שפויה (אחרת זה לא היה הסינגל) אך גם די מייצגת.

ולבסוף, נחת. שיר ראשון מהאלבום הבא של שרה ווטקינס היקרה והוא קטן, פשוט, מלא געגוע ומאוד מאוד יפה.

 

2 תגובות על ״דברים יפים #5״

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s