מוזיקה זולה

אני חלק מדור של חובבי מוזיקה שחוו את האבולוציה של רוב הפורמטים המוכרים, למעט תקליטים – הכנתי מיקסטייפים מושקעים במשך שעות על טייפ דאבל קאסט, הסתובבתי עם שני קייסים כבדים של דיסקים בתיק, נפעמתי מהדבר הזה mp3 שמאפשר פתאום למחשב שלי לנגן שירים ולא רק להריץ את קומנדר קין 6 (ללא ספק הטוב ביותר בסדרה), הורדתי במשך לילה שלם אלבום אחד של ליז פייר בסול סיק וצרבתי אותו על דיסק בזריחה. אייפוד גדוש במאה ג'יגה של מוזיקה מתויגת בקפידה הפך לאיבר בגוף שלי וגם אני הבנתי בעצב שלא הוצאתי דיסק מהקופסה כבר שנתיים.

מה שאני מנסה להגיד זה שבתור בנאדם שצרך מוזיקה כמעט בכל דרך אפשרית אני מרגיש שיש לי את הזכות להכריז שמעולם לא היה כיף יותר לאהוב מוזיקה. לשלם עשרה דולר חודשיים לגוגל מיוזיק כדי לקבל גישה בלתי מוגבלת לכל מה שבא לי לשמוע, בכל מקום, כל הזמן, בשילוב עם אפליקציית ליריקס שמקפיצה לי את המילים בסינכרון מושלם מעל כל שיר זה גן עדן. זה מדהים. אנחנו חיים בעתיד וצריך לפעמים לעצור שניה רק כדי להידהם מכל השיט המטורף שיושב לנו בכיס. מנויי סטרימינג הם הדבר הכי טוב שקרה לי כצרכן מוזיקה. הבעיה הקטנה עם זה היא שהם גם די משמידים את התעשייה הזאת.

הדו"חות האחרונים של ספוטיפי, בהפרש ניכר עדיין שירות הסטרימינג המצליח בעולם, חושפים עסק משגשג. החברה הכניסה 2.1 מיליארד דולר ב-2015. קצב הגידול שלה מעולה וכמעט כפול מזה שחוותה ב-2014. ויש לה כמעט 90 מיליון משתמשים רשומים. הדבר השני שגדל הוא ההפסדים שלה בשורה התחתונה. ספוטיפי הפסידה יותר מ-200 מיליון דולר ב-2015. 184 מיליון ב-2014. למה? תמלוגים. מתוך שני המיליארד ההם ספוטיפי הוציאה 1.8 בתמלוגים. זה גידול של 85% בהוצאות שלה, גידול שעולה על הגידול ברווחים. הדרכים היחידות שבהן לספוטיפי יש סיכוי להגיע לרווח בקצב הזה הן להצליח להשיג דילים הרבה יותר טובים מהלייבלים (מה שלא נראה סביר ככל שסטרימינג הופך לחלק מרכזי יותר בהכנסות, ובגיבוי האמנים שטוענים שספוטיפי לא משלמת מספיק), או להגדיל משמעותית את נתח המאזינים המשלמים על שירותי הפרמיום מסך כלל המשתמשים שלה (בהצלחה עם זה).

אז המודל העסקי של החברות האלה שביר עד מטורף, מה עם האמנים שמעבירים לכיוונם מיליארדי דולרים? אה טוב ששאלתם הם לא מרוויחים כלום. ספוטיפי משלמת בין 0.6 ל0.8 סנט ללייבלים פר השמעה (בממוצע של רמות החינם והפרימיום שלה). מתוך זה אמן החתום בלייבל מרוויח קצת יותר מעשירית הסנט. שירותי סטרימינג אחרים משלמים יותר פר השמעה, אבל זה בעיקר בגלל שיש להם פחות משתמשים. ספוטיפי משלמים פחות אבל מבטיחים שההשמעות שלהם מצטברות ליותר, שזו עמדה די גועלית כשחושבים על זה והיא רק מוכיחה שהתוכנית של ספוטיפי להגיע לרווח היא להמשיך לגדול ובכך למנף את כמות המשתמשים שלה לפחות תמלוגים. אין לה ממש ברירה אחרת.

כדי להרוויח משכורת מינימום אמריקאית של  1260 דולר, אמן שחתום בלייבל יזדקק  ליותר מ1.1 מיליון(!) השמעות בספוטיפיי. בחודש. אם הוא עצמאי לחלוטין והתמלוגים הולכים ישירות לכיסו, 180,000 השמעות חודשיות יספיקו. בהנחה שאתה לא טיילור סוויפט, אלה מספרים אסטרונומיים. כמובן שיש אפשרויות דיגיטליות נוספות להרוויח, מרכישות מסורתיות יותר בבנדקמפ או באייטיונז, אבל הרכישות האלה צפויות רק לרדת כי יותר ויותר אנשים מעדיפים לשלם על מנוי לסטרימינג ולא לרכוש יותר דבר. ומה בקשר להכנסות מיוטיוב ושאר שירותים חינמיים מגובי פרסומות? תראו כמה מיליוני צפיות יש לסטטיק ובן אל תבורי! אתם יודעים מה הכניס יותר כסף לתעשיית המוזיקה בשנה שעברה מכל מיליארדי ההשמעות ביוטיוב? מכירות של תקליטי ויניל. העתיד ממש כיפי למאזינים וממש מסריח לאמנים.

כמובן שכל האמנים הפכו חכמים וגמישים הרבה יותר מבעבר ומצאו הרבה אפיקים חלופיים להרוויח כסף. יש הופעות חיות ומרצ'נדייס, ודילים אקסקלוסיביים עם חברות סטרימינג, וספיישלים ב-HBO, ושיתופי פעולה עם מותגים ועוד שלל דרכים בניסיון לעקוף את העובדה הבסיסית שאי אפשר להתפרנס מהדרך המרכזית שבה מאזינים צורכים את המוזיקה שלך. אמנים בסדר גודל בינוני ומטה, או במילים אחרות כל מי שאני שומע, זקוקים לדיי ג'וב.

ובכל הדיונים בחיפוש אחרי המודל המושלם שבו גם האמנים וגם חברות הסטרימינג מסוגלים להרוויח ובו אנחנו עדיין מסוגלים לשמוע כל מה שבא לנו יש רק עניין קטן שלא עולה מספיק – אנחנו לא משלמים מספיק על מוזיקה. שמונה דולר לחודש מ-20 אחוז מהמשתמשים זה לא מספיק כדי לכלכל תעשייה. ספוטיפי הצליחה למכור לעולם את הרעיון של ספריית מוזיקה בדמי מנוי בזכות מחיר הקסם הזה של 10 דולר לחודש. מי לא מוכן לשלם 10 דולר לחודש בשביל כל המוזיקה המוקלטת פחות או יותר? אז זה באמת מחיר נהדר ומוזר להגיד דברים כאלה בימים בהם פחות או יותר כל דבר הוא יקר מדי, אבל זה גם מחיר ממש ממש נמוך. יותר מזה, אם הגרסה החינמית של ספוטיפיי היתה עולה 2 דולר סימליים לחודש, החברה הייתה כרגע ברווח.

אז מה בעצם היה קורה אם היינו קמים מחר בבוקר וכל מנויי הסטרימינג היו עולים 20 דולר לחודש או 25? באמת הייתם חוזרים לגנוב מוזיקה ולתחזק ספריית mp3 מעיקה? אני טוען שרוב היוזרים, או לפחות האמריקאים, היו מוכנים לשלם גם את המחיר הזה. עכשיו כמובן שסכום הגיוני יותר עבור מנוי הוא לא תרופת פלא שמיד מבטיחה תמלוגים טובים יותר פר השמעה, או יציבות גבוהה יותר לחברות האלה, אבל לא ברור לי איך מגיעים למטרות האלו אחרת. יש לי את כל מה שרק בא לי לשמוע במרחק של לחיצת כפתור במחיר של פחות מארוחה בבורגראנץ’. זה ממש ממש כיף, אבל זה גם לא ממש הוגן.

5 תגובות על ״מוזיקה זולה״

  1. כמו תמיד, היוצרים הם בסוף השרשרת… שזה מבאס.
    המחיר של 10 דולרים למנוי חודשי לא נשען רק על מה שקורה בתעשיית המוזיקה. זה המחיר עבור שירותי בידור למנוי האמריקאי הממוצע. ספוטיפיי, נטפליקס, hulu, אודיבל (ספריי אודיו), קינדל אנלימיטד – כולם נעים בטווח המחירים של 8-15 דולר לחודש.
    לצרכן זה תענוג הצריכה בהתגלמותו. שלם כלום תמורת אינסוף.
    לחברות: הן משחקות משחק בין-תחומי.
    היוצרים: הם האחרונים להיספר. התגמולים שלהם נגזרים בסוף, ולא מתחילת הדרך ומעלה.

    הייתי רוצה לקוות שחברות כמו בנדקמפ, וימאו או wattpad, שצמחו מהיוצרים במרכז, יצברו נתח שוק משמעותי יותר ויכתיבו התנהגות שונה. אבל קשה לראות את זה היום.

    (אגב, כמי שגם חווה את האבולוציה של הפורמטים, מעניין לראות את היפוך סימון הרשע: בעידן הקסטות והדיסקים, שנאו את חברות התקליטים, כי הן ניצלו את האמנים וגבו מחירים מופקעים על מוזיקה. דיברו על פיראטיות כשחרור. היום, כשהפיראטיות היא נחלת הכלל, והמחירים לצרכן נמוכים עדיין יוצאים כנגד מתווכי המוזיקה – כיום חברות הטכנולוגיה – על ניצול האמנים. התשלום הזערורי, כפי שהראו המספרים שהצגת, הוא שווה-ערך לפיראטיות).

    אהבתי

    1. ובאופן מעניין נטפליקס והחברים יוצרים צרות דומות ליוצרי קולנוע עצמאיים.
      אין סיבה לאולפן להשקיע כסף בסרטים שאינם בלוקבאסטרים עצומים ובטוחים כשכל מה שמצפה להם הוא שבוע של הקרנות בניו יורק ואל איי והתמלוגים הנמוכים של נטפליקס. אין אפילו הכנסות ממכירות עותק פיזי ביתי והשכרות VOD יותר. לכן כבר עכשיו החיה הזאת "סרט בסדר גודל בינוני ומטה שבו היקום אינו בסכנה" נמצאת בסכנת הכחדה.

      אהבתי

  2. בנוגע לשורת הרווח/הפסד של ספוטיפיי, אני מציע לא להתרגש משורת הרווח של חברות טכנולוגיה. על רווחים משלמים מיסים, והאינטרס של החברה הוא לא להרוויח אלא דווקא להשקיע כל סנט שנכנס לקופה חזרה לטובת צמיחה (ראה את הדוגמא של אמזון, שצומחת וצומחת למרות שהיא מסיימת את מרבית הרבעונים שלה ב"הפסד"). בכל מקרה, ספוטיפיי תמצא את הדרך להגיע לאיזון תפעולי – ואם לא היא, אחת המתחרות שלה תעשה זאת.

    בנוגע לאמנים -לא הייתי מגדיר את המספרים שציינת למעלה כ"דמיוניים". נתתי למשל מבט במספרי ההשמעות של האמן מהפוסט הקודם שלך, Car Seat Headrest
    לבחור יש כבר שיר עם 750000 השמעות וכמה שירים מהאלבום החדש עם קרוב ל100000 השמעות. זה לא מצטבר לסכומי עתק, אבל זאת חשיפה גדולה בהרבה ממה שיכל לקבל אמן כל כך מתחיל בזמן כל כך קצר לפני עשרים שנה למשל. כמובן שצריך לדעת להפוך את החשיפה הזו לכסף, שזה כבר תלוי ביכולת האינדיבידואלית של כל אמן ואמן (לא כולם נולדו אמנדה פאלמר). מה שבטוח, מלשבת באולפן ולהקליט אלבומים .כבר כמעט אף אחד לא יכול להתפרנס

    אבל מה שאני מתחיל לתהות לגביו הוא דווקא לגבי הצד של המאזין – האם באמת "מעולם לא היה כיף יותר לאהוב מוזיקה"? מתוך חלק מהאלבומים ששמעתי בשנות התשעים אני יכול עד היום לא רק לצטט את שמות השירים והסדר, אלא גם כל מילה ומילה, למרות שלא שמעתי אותם שנים. היום קצב הזפזופ שלי כל כך מהיר שמעטים האלבומים שאני זוכר מתוכם שם בודד של שיר, ואם תשמיע לי שיר שמאוד אהבתי בשנה שעברה יכול להיות שיהיה לי כבר קשה לקשר אותו לאמן ולאלבום. האם השפע הזה באמת עושה לנו טוב?

    אהבתי

    1. בניגוד לחברות טכנולוגיה אחרות ספוטיפי לא משקיע את הרוב המכריע של ההכנסות בפיתוח. הכסף יוצא כמו שהוא נכנס. 85 אחוז מהרווח הולך לתמלוגים. זו לא אסטרטגיה עסקית מודעת, זה טרלול שמוחזק עם סלוטייפ ומסטיקים.

      Car Seat Headrest קיבל המון המון הייפ מוצדק השבוע בכל בלוג אפשרי ולכן הצליח להכניס מסטרימינג החודש יותר משכר המינימום החודש. אין ספק, גן עדן לאמנים.

      על זה כבר נשפכו הרבה מילים. בחוויה שלי, בעיקר מאז שהמילים חזרו מחיי (musixmatch זה נהדרררר), אני מאוד מאוד נהנה מאוקיינוס המוזיקה הזה ומהקפיצות האסוציאטיביות שהוא מאפשר. מרגיש שאני חווה וזוכה להכיר הרבה יותר דברים שלא הייתי אפילו שומע עליהם אחרת, אפילו שאנחנו חיים בעולם שבו יכולת סינון הרעש המיותר חשובה הרבה יותר מבעבר. וכן, גם אני מתגעגע לשמוע שבוע רצוף את אותו אלבום עד שהוא מתקעקע על המוח אבל נדמה שזה אומר שאני פשוט קצת מתגעגע לתיכון.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s