דברים יפים #4

 האלבום האחרון של שירווטר, Jet Plane And Oxbow, יצא בתחילת השנה והציב מבחינתי חתיכת רף שמעט אלבומים אחרים התקרבו אליו עד עכשיו. זה אלבום של שירים גדולים ושריריים אך עדיין גבוהי מצח, עם ניחוחות של רוק אייטיז שאפתני מהאזור של פיטר גבריאל. ברמת השלד זה גם פשוט מקבץ השירים המוצלח ביותר שג'ונתן מייבורג כתב. בכל מקרה, אחד מהדברים שהשירה הכוחנית של מייבורג באלבום ההוא הזכירה לי כל הזמן זה את דיוויד בואי בתקופת ברלין. והנה מסתבר ששירווטר ביצעו עבור ה AV Club קאבר של כל האלבום האחרון והאקסנטרי בטרילוגיה הזו, Lodger. הביצועים האלה נהדרים אחד אחד, וקצת גילו לי מחדש אלבום שאני נוטה לדלג עליו בדרך כלל.

אפרופו בואי, הטאמבלר הזה שמוצא חלזונות ים שדומים לדיוויד בואי הוא די וואו.

שום מושג למה אודיסי הוא לא כוכב גדול יותר באקלים ההיפ הופ הנוכחי. בימים שבהם נמצא שוב מקום גם להיפ הופ מורכב, מודע, עם השפעות של ג'ז וסול, כשקנדריק למאר הוא הראפר המדובר בעולם, ג'יי קול מוכר בטירוף אלבום נטול אורחים בהפקה עצמית,   אנדרסון פאאק סוחב איתו איזה ארבע טון הייפ ועוד ארבעים יושבים על הגב של צ'אנס דה ראפר, אודיסי צריך להתחיל לקבל הרבה יותר כבוד על מה שהוא עושה כאן כבר עשור. האיש ביטמייקר ומפיק נהדר וגם ראפר מדהים כשבא לו, והוא מנפק חומרים מצוינים בקצב מטורף. המיקסטייפ האינסטרומנטלי הזה מגיע רק חודשיים אחרי הEP המעולה Alwasta, ובקיץ הוא גם מתכנן להוציא את האלבום הרשמי הבא שלו. ועדיין המיקסטייפ הזה ממש לא נשמע כמו סלט שאריות שבא להעביר את הזמן בין אלבומים. זה אלבום נטול נפילות, שגורם לשעה רצופה של הנהוני ראש קצביים ולמבטים מביכים מצד כל מי שרואה אותך מרוצה מעצמך עם אוזניות.

לפני כמה שנים פיתחתי אובססיה די קשה לקיי פופ וכל מה שסביבו. זה הרגיש קצת כמו לגלות איזו שמורת טבע שבה הניחו לבריטני של פעם והבקסטריט בויז להמשיך להתרבות בסביבתם הטבעית, עם המון הוקים ממכרים ואפס יומרות. אפילו כתבתי  באופן די נרחב על כל הכיף הזה באיזה מוסף של מעריב שכבר חלף מן העולם. בינתיים התחילו לחדור למיינסטרים הקוריאני גם קולות מורכבים יותר, כמו זה של המפיק/זמר/ראפר הצעיר Crush, שמצד אחד מנפק להיטים פופיים מאוד ומצד שני מתחזק עמוד סאונדקלאוד מלא בצלילים הרבה יותר ניסיוניים. האיש עושה בגדול אלט R&B מגניב, והשיר החדש הזה הוא כל מה שרציתי מהאלבום האחרון של דרייק ולא ממש קיבלתי.

  הפודקאסט המעולה Song Exploder, מפרק לגורמים שיר אחד בכל פרק דרך ראיונות עם יוצריו. לא חושב שאני מכיר כתיבה על מוזיקה בימינו שעדיין נכנסת לפרטים מדויקים כאלה, מה שהופך את התוכנית הזו לנכס. הפרק הזה עוסק באחד מהשירים הטובים ביותר באלבום האחרון של קרלי ריי ג'פסן שלא נופל בעיני מ-1989 כאלבום פופ גם אם הוא לא גירד את ההצלחה של  הבלוקבאסטר ההוא. מלאכת ההרכבה והגימור של פופ מוצלח תמיד הייתה מרתקת בעיני והפרק הזה מאיר אותה בצורה נהדרת.

ולסיום בהיי – נתקלתי בשיר הסול המוקדם הזה במקרה והוא כל כך יפות שבא לבכות, בעיקר עליית היודל הזאת בבתים. בא לי להיות רוח רפאים ולרדוף איזה נשף תיכון לנצח לצלילי השיר הזה. כמעט בטוח שתיארתי עכשיו פרק של באפי. בא לי להיות בפרק של באפי. אוקי ביי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s