המילטון – כרוניקה של התמכרות

אני יודע שרובכם מתעניינים כמעט אקסקלוסיבית במחזות זמר בברודוויי אבל רק עבור מי שלא שמע, המועמדויות לפרסי הטוני התפרסמו לאחרונה ויש מחזמר אחד שגרף מספר שיא של 16 מועמדויות וקוראים לו המילטון.  זה חשוב לא רק כי מדובר במחזמר הכי מקורי ומורכב שברודוויי ראתה מאז Next To Normal (תפסיקו להסתכל עלי ככה), אלא גם כי המילטון הוא מחזמר מהסוג שיביא פסלון טוני למישהו כמו דויד דיגס שבימים כתיקונם עושה מוזיקה כזאת:

בקיצור המילטון הוא קצת האובססיה שלי בחודשים האחרונים, וזה אפילו לא מגניב ומיוחד כי הוא קצת האובססיה של כל מי שנתקל בו.

המחזמר הוא פרי מוחו ובכיכובו של הכותב/מלחין/גאון (רשמית- זוכה מלגת הגאונים של מקארתור וכל זה) לין מנואל מירנדה שעבד שש שנים על החזון המגוחך של מחזמר היפ הופ על חייו ופועלו של האב המייסד האמריקאי, אלכסנדר המילטון. רק תביטו בתגובות הקהל להופעה הזאת של מירנדה בבית הלבן ב-2010 מציג סקיצה ראשונית משיר הנושא. תראו את ההנחה המוקדמת הלגיטימית שמדובר בבדיחה. תראו אותם על הרגליים כשהוא מסיים:

מירנדה, בן למהגרים פורטוריקנים, זיהה בביוגרפיה של המילטון סיפור היפ הופ קלאסי – מהגר מבית הרוס עם פה גדול שהופך את המילים שלו לכוח על, נכנס למלחמות אגו עם כל קולגה אפשרית, ומת מוות חסר טעם בדו קרב מיותר. הטופאק של האבות המייסדים. כמות המילים שמתאפשרת בזכות הבחירה בראפ כז'אנר המרכזי כאן מאפשרת את רוחב היריעה המטורף של היצירה הזאת – 46 (!) שירים שעוקבים אחר המילטון מהגעתו חסר כל לניו יורק, הפיכתו ליד ימינו של ג'ורג' וושינגטון במלחמת העצמאות האמריקאית, ניסוח מאמרי הפדרליסט שפחות או יותר מכרו את הרעיון של חוקה לאמריקאים, הפיכתו לשר האוצר הראשון, היריבות הארוכה עם תומס ג'פרסון, נפילתו הפוליטית עקב שערוריית מין ועד מותו בידי הנמסיס ארון בר. אה, ותזרקו פנימה גם סיפור אהבה שובר לב על הדרך.

וכל זה כתוב ומולחן כל כך חכם וחי וסוחף. כל בחירה מדוייקת. שיר הבריט פופ של המלך ג'ורג', מחוות הדסטניז צ'יילד של האחיות סקיילר, הראפ באטלים על גבעת הקפיטול, הרפרנסים לביגי וDMX ומוב דיפ וגרנדמאסטר פלאש ואני יכול להמשיך כל היום. הדרך שבה מוטיבים מוזיקליים מוצמדים כאן לדמויות, מחלוקות ומערכות יחסים שונות וצפים שוב ושוב לפני השטח, נצבעים מחדש, היא לא פחות ממבריקה.

ואז יש את עניין הליהוק. כל הדמויות במחזמר חוץ מהמלך ג'ורג' מגולמות על ידי בני מיעוטים. כולן. לראות גבר שחור (דיגס) מגלם בברודוויי את תומס ג'פרסון חוטף בראפ באטל חיצים מילוליים על העבדים שעושים בשבילו את כל העבודה זה די נהדר. ואני אומר נהדר רק כדי להימנע מלהמשיך להשתמש ב"מבריק" כל שורה שניה. יש סיבה שהנשיא אובמה הגיע לשבת בקהל יותר מפעם אחת. אין יצירה שמגלמת טוב יותר את רוח תקופתו בבית הלבן.

עכשיו חשוב להדגיש שלמרות כל הרפרנסים לתור הזהב של ההיפ הופ עדיין מדובר במחזמר. הראפ של המילטון הוא לא מאוד מגניב – אלה שירים עמוסי פרטים עם פלואו בהגייה ברורה מספיק שלא יפספסו בשורות האחוריות ובהתאם לא מדובר בדבר הכי שחור ששמעתם. ויש כאן גם בלדות ברודוויי מרגשות ודיאלוגים מושרים וכל שאר הדברים שידרשו ממכם לשים את הציניות בפאוז. זאת יצירה אופטימית שמאמינה בכוח לנצח שנאה דיכוי ובורות בעזרת עקשנות, עבודה קשה ונאומים מלאי השראה. קצת כמו פרקים ישנים של "הבית הלבן".

החלק המתסכל הוא שאנחנו לא הולכים לראות את המילטון. אפילו אם אתם עוברים בסביבה כל הכרטיסים נמכרו למילניום הקרוב מאז שהמחזמר הפך לתופעה. מה שכן יש לנו זה את הקלטת הקאסט בהפקתם של הרוטס שניתן למצוא בכל שירות סטרימינג וביו טיוב הקרוב לביתכם. גם האלבום כבר עשה היסטוריה כשהפך לפסקול המחזמר הראשון שמגיע למקום הראשון בטבלת הראפ של בילבורד. כמובן שהוא גם לקח גראמי בטקס האחרון, קצת אחרי ביצוע חי של שיר הנושא באחד מהרגעים היותר טובים של הערב. בהמשך השנה גם אמור להגיע מיקסטייפ של קאברים ושירים חדשים בביצועם של אנשים כמו צ'אנס דה ראפר, באסטה ריימס וקומון מצד אחד, ובן פולדס ורג'ינה ספקטור מצד שני. שני הצדדים עושים אותי מאוד שמח. את מירנדה אפשר למצוא עכשיו מתארח בכל חור, עושה פריסטיילים אצל ג'ימי פאלון וג'ון אוליבר, כותב מוזיקה לסרטים של דיסני ואת שיר הקנטינה לסטאר וורס החדש.

ועכשיו כדאי שאני אביא את הקמפיין שלי לגרום לכם להקשיב למחזמר על שר אוצר לשיאו עם שלושה שירים. אז הנה My Shot – המילטון נפגש לראשונה עם שותפיו למהפיכה הרקולס מאליגן,ג'ון לורנס והמרקיז דה לפאייט, והיריב ארון בר שבסופו של דבר יהרוג את המילטון עם כדור בחזה. שימו לב איך שהמילטון שחושב מהר יותר מכולם גם מקבל פלואו מתקדם יותר – הוא ראקים שפוגש את השוגרהיל גנג.

בר הוא האיש הזהיר, הפופוליסט. הוא לא מביע דעה, לא עושה צעד לפני שהוא משוכנע שהוא על קרקע בטוחה, מחכה בסבלנות להזדמנות לתפוס עמדת כוח. "דבר פחות", הוא ממליץ להמילטון, "חייך יותר". בקיצור ארון בר הוא יאיר לפיד וזה שיר הנושא שלו:

החתונה של המילטון עם בת העשירים אלייזה סקיילר. אחותה אנג'ליקה מרימה להם כוס ואנחנו חווים פלאשבק לרגע בו היא הכירה בין השניים, הפעם מנקודת המבט הטרגית שלה. הו הרגשות.

אין יצירה מוזיקלית שטחנתי יותר בחודשים האחרונים מהפסקול של המילטון, ואין אחת שניסיתי לדחוף ביותר אובססיביות ליותר אנשים חסרי ישע. אני מאמין שחלקם שקלו להתגרש ממני. אז כן, אתם כנראה מגניבים מידי בשביל המילטון. עכשיו לכו לשמוע אותו בכל זאת.

2 תגובות על ״המילטון – כרוניקה של התמכרות״

  1. נתקל עכשיו לראשונה בשירים עצמם ולא בהייפ לבדו, וחייב להודות שזה סופר מעניין בעיניי שהחבורה הראשי נשמע יותר מכל כמו שני הראפרים הלבנים הכי מצליחים של דורנו, אמינם ומאקלמור, הרבה יותר משהפלואו שלי מזכיר ראפרים שחורים. סתם מחשבה שעלתה לי. חוצמזה זה נשמע מעולה וכבר חודשים אני מתכנן להקשיב לזה, אז כנראה שזה הזמן.

    אהבתי

    1. ובאמת פורמט המחזמר מצריך את המאפיינים של הראפרים האלה (וגם לא מעט ראפרים שחורים דרך אגב) – כתיבה נורא מחושבת, דיקציה מוקפדת באופן לא מאוד קול, ושימוש בדמויות שונות באופן דרמטי במקום פרסונה אחת. זה אומר שאמינם הוא קצת מחזאי? נשמע די נכון בעצם.

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s