הי.

אז קצת מוזר להתייחס לזה בפוסט נפרד כי למי אכפת, אבל יהיה מוזר כמעט באותה מידה סתם לזרוק פה יום אחד איזו ביקורת אלבום אחרי שנים שהבלוג הזה מעלה אבק. בקיצור בואו נעבור את החלק המביך הזה ביחד.

לא הרבה אחרי שעזרתי להשיק לעולם שני בני אדם חדשים והובהר לי שזמן פנוי הוא לא חלק מהחיים שלי יותר, די נטשתי את כל העניין הזה של כתיבה על מוזיקה כי זה התחיל להיראות כמו בזבוז נוראי. להוציא את האנרגיה המועטה שלך על לספר לכל מי שלא שאל מה חשבת על האחרון של טיים אימפלה פשוט גורם לך להרגיש קצת מטופש או לא אחראי או איזו תחנת רגשות אשם אחרת בין השניים. גם הסיבוב הלא ארוך במיוחד שלי בעולם הביקורת בתשלום גילה שייצור תוכן כמקצוע יכול להפוך אותך בקלות לחרטטן של דעות לא מבוססות בזמן קצר מידי שגם ככה לא יקראו על ידי קהל היעד הנכון, תמורת בוטנים וכרטיסי גירוד ואלוהים הפוסט הזה הפך לבכייני במהירות מדהימה אל תלכו!

בקיצור התגעגעתי, וגם תינוקות הופכים עם הזמן לברנשים שיודעים לתפעל את עצמם לא רע וזה די מדהים, אז בא לי שוב לכתוב כל מיני דברים. לא יודע מה תהיה התדירות או מה בדיוק יהיה כאן אבל יהיה בסדר. אז אם במקרה יש כאן כמה כאלה שקראו אותי עוד בימי התום, טוב שבאתם אתם נראים מעולה. ואם התגלגלתם לכאן מסיבה אחרת אז הי, אני לא יודע למה אתם קוראים את זה אבל זה לא תמיד ככה ותיכף יבואו דברים על מוזיקה ועוד כל מיני שטויות אחרות מבטיח.

אוקי. בואו נמשיך.

3 תגובות על ״הי.״

  1. הו, ברוך השב!
    אני אוהב את זה שבלוגים חוזרים לתחייה לא פחות מאשר כשהם איכשהו מוצאים את הכוח למשיך בכלל לתפקד.
    אז מגניב. אהבתי מאוד את הכתיבה שלך ואפילו זכור לי שמצאתי כמה אוצרות בזכותך, אי אז לפני שנים רבות רבות (זכורים לי בעיקר Strands of Oaks ו- Yellow Ostrich). מצפה ומסוקרן לגבי הפוסטים העתידיים. בהצלחה!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s