עם אלבום בכורה מרתק וסינגל ראשון מעולה מהאלבום השני מריל גרבוס הביאה אותי למצב שלא הרגשתי כבר די הרבה זמן בתוך כל הגודש המוזיקלי של השנים האחרונות – ציפייה. כלומר, אני מצפה להרבה אלבומים במובן שאני יודע מתי הם יוצאים ורוצה מאוד לשמוע אותם אבל אני מדבר על ציפייה אמיתית. כזאת שגורמת לך לספור את הימים ולהקשיב שוב ושוב לכמה פיסות שכבר יש לך מהאלבום הזה, כזאת שפעם הייתה שולחת אותי כל יומיים לחנות הדיסקים כדי לבדוק אם אולי האלבום כבר הגיע – בקיצור ציפייה מהסוג שהאינטרנט הרג.
כמו כל חובב מוזיקה שכבר נחשף ללא מעט סגנונות שונים אני לא חווה לעיתים קרובות יצירה שמרגישה חדשה לגמרי. עם הזמן אתה מתחיל לסכם כל דבר שאתה שומע בתור יוצר A פוגש את להקה B עם קצת קישוטים בסגנון זמרת C מלמעלה. את האלבום הזה אני לא ממש יודע איך לתאר. כאילו גרבוס לא נחשפה למוזיקת פופ מעולם ובנתה לבד שפה מוזיקלית שהיא רק שלה.
w h o k i l l הוא בלגן פאנקי מבריק ופורץ דרך. קליט ומשוגע במידה שווה. אני עוד לא יודע להגיד אם הוא יצירת מופת, או אלבום השנה או כל כתר מודבק אחר, אבל הוא כן כבר זכה מבחינתי בתואר נדיר הרבה יותר –
w h o k i l l הוא משהו חדש.
אני מאד שמחה לפגוש בטיון יארדז פה. הבוקר בדיוק האזנתי לאלבום. אני מאד מבינה את תחושת הציפייה שדיברת עליה, ואת ההתפעלות מעצם קיומה של תחושת הציפייה. זה לא טריוואלי ואני הרגשתי בדיוק את אותו הדבר לגבי האלבום הזה.
לגבי העניין עם הפונטים -אני חושבת שזה חלק מהמשחקיות של גרבוס. כמו במשחק עם הצבעים בקליפ של ביזנס.
לגבי האלבום עצמו -אחרי כל הציפייה, ואחרי האזנה אחת בלבד, אני חוששת לומר שלא התאהבתי בו. הסינגל באמת נהדר. העניין הוא כזה , אני צריכה את גרבוס ורסטילית. אני לא רוצה לראות אותה בקבעון של מקצבים שבטיים וזעקות קרב , אם כי היא עושה את זה מעולה. יחד עם זאת, כשהיא כבר הולכת לכיוונים אחרים , ולזכותה ייאמר שבאלבום החש היא מנסה לעשות זאת, זה פחות מעניין. אבל נראה, זה עדיין יותר מעניין מהרבה דברים אחרים מסביב.
אהבתיאהבתי
מפיל אותי לגמרי כבר כמה ימים. אס סו הוא אחד השירים הכי מעניינים ששמעתי לאחרונה
אהבתיאהבתי
אלבום משובח. פיצוצים קטנים לפנים.
אהבתיאהבתי