ביקורת אלבום: ירונה כספי – אגו

בזמן האחרון הבנות לוקחות בגדול.
אני מסתכל על ערימת האלבומים הישראליים האחרונים שקניתי (עדיין ליד המיטה) וחושב על אלה שאני מצפה להם ו… בואו נאמר שקל לזהות מוטיב –
רונה קינן, אמילי קרפל, שירלי קונס, דניאלה ספקטור, קרולינה, נינט, מיכל גבע, כל החתיכים אצלי, רישומי פחם בצבע, ג'ירפות, יעל קראוס, עינב ג'קסון כהן (בינתיים רק הדמו) ועכשיו ירונה כספי.
במילים אחרות, חוץ מכמה יוצאים מהכלל המשותף לרוב היוצרים שהכי עניינו אותי בשנה האחרונה הוא שחלות.
כמובן שאני מפספס כרגע אין ספור דוגמאות לגברברים צעירים שכותבים את השירים הכי מעניינים בשכונה אבל כשאני מנסה לחשוב על כמה כאלה אני נתקע בערך אחרי שלושה שמות (אביב גדג', איתמר רוטשילד ויהוא ירון אם שאלתם את עצמכם). לא בטוח מתי זה קרה אבל לפחות מנקודת המבט (שמע?) שלי, שוטף לאחרונה את הארץ גל מבורך של יצירתיות נשית.
לירונה כספי חיכיתי די הרבה זמן. שמעתי אותה בפעם הראשונה כשביצעה את "ריצות והיתקלויות" שהלחינה למילים של מאיר אריאל בערב השנתי לזכרו ב 2008. הביצוע המעולה שלה היה מהיחידים שהיה להם ערך אמיתי גם מחוץ להקשר של אותו ערב ומאותו רגע רק חיכיתי לעוד שיר ממנה שיתפוס אותי ככה. 
האלבום הראשון שלה, "תני לשתיקה לבעור", לא ממש השאיר עלי חותם והיה נורא עצור בעיני אפילו עם כל האנשים המוכשרים שהיו מעורבים בו (ימי ויסלר, דני מקוב, עדי רנרט ואלי מגן ניגנו באלבום הזה – וואו איזה הרכב). "הירקון 51" כבר היה הרבה יותר מעניין בגישה שלו. כל מי שכתב עליו הזכיר במוקדם או במאוחר את פי ג'יי הארווי ובצדק. האלבום זה נשמע גולמי ורותח ויצרי כמו כל הדברים הכי טובים של הארווי. באמת שהוא נשמע מצויין, אבל בסופו של דבר אף שיר מתוכו לא נשאר איתי אחרי שהוא נגמר. 
ואז ירונה כספי יישמה את את יכולת הביצוע השורטת שגילתה ב"הירקון 51" על חבורת שירים שראויים לה והוציאה את אחד האלבומים הכי טובים ששמעתי השנה. היה שווה לחכות.

"אגו" נשמע נכון. הכל יושב במקום, חסר מאמץ ומשוחרר. כספי נשמעת כאן קורנת מביטחון, כאילו גם היא יודעת שהיא מצאה סוף סוף את המקום שלה. הטריו מ"הירקון 51" (יאיר יונה, עומר הרשמן ורן יעקובוביץ') מלווה את כספי גם כאן ואת הכימיה של חבורת נגנים שמשדרת בדיוק על אותו תדר אי אפשר לזייף. אור בהיר (איטליז) עשה יופי של עבודה בהפקה ונתן לכל נגן את המקום שלו אבל לפני הכל שירת את השירים.
בולטים במיוחד "מה שניצת" הסוחף שפותח את האלבום וגם יצא כסינגל (ובעולם מתוקן היה שולט ברדיו) , "שיר של התחלה" הקטן והמרגש, "חייבת שיר" שפותח לי את הבוקר בחיוך כבר שבועיים וגם שיר הנושא שהוא פשוט סיכה חדה ומבריקה לפוצץ כמה בלונים מהלכים שלכל אחד מאיתנו יצא להכיר.

אגו הוא אלבום טוב בהגדרה הכי בסיסית שיש – עשרה שירים מצוינים בידיים של אנשים שיודעים מה לעשות איתם, זה הכל. בלי דיבורים על הקונספט, ההצהרה, התמונה הכוללת והשירים המשעממים שצריך לשמוע רק ב"הקשר של האלבום".
רק עשרה שירים טובים, אפס נפילות. פשוט ונדיר.

מה שניצת

אגו

בסשנים של "אגו" כספי גם הקליטה את "ריצות והיתקלויות" והוציאה אותו כסינגל נפרד.
אז הנה השיר שייצר בי את כל הציפיות, מוקלט בסשנים של האלבום שהגשים אותן –

ריצות והיתקלויות

7 תגובות על ״ביקורת אלבום: ירונה כספי – אגו״

  1. אחד הדברים הכי משונים בתקליט הזה שהוא נשמע נורא ישראלי למרות הניסוי לא

    אהבתי

  2. מסכים איתך שזה האלבום הכי טוב שלה, אני ממש אוהב את האלבום הזה . אניגם אוהב את הירקון 51 האלבום השני שלה ויש בו לא מעט פנינים כמו -אבנים , כדורי סרק , לשונות מתערבלים , חומת ת"א . אבל עדיין החדש הוא אלבום עם שלמות מסויימת!!

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s